"אם בחקתי תלכו"
ויקרא פרק כו
| א. | שכרן של מצוות |
שאלה למתקדמים
על הפרק הראשון לפרשתנו מקשה אברבנאל:
למה זה היו יעודי התורה ושכרה כולם דברים גשמיים כמו שזכרו בברית הזה, ולא ייעדה בשלמות הנפש... ושכר הנשמה אחר המוות, באשר הוא סוף כל האדם והצלחתו האמיתית, וכבר שות שתו השערה האויבים עם הכתוב הזה וכחשו היות לישראל שכר נפשי אחר המוות!
מהן התשובות השונות הניתנות מפי החכמים האלה (להלן)?
הרמב"ם, הלכות תשובה פרק ט' א'-י':
א. מאחר שנודע שמתן שכרן של מצוות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה – היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך, והארכת ימים" (דברים כ"ב ז'); והנקמה שנוקמין מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה – היא הכרת, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר ט"ו ל"א).
ב. מה הוא זה שכתוב בכל התורה כולה, אם תשמעו יגיע לכם, ואם לא תשמעו יקרא אתכם, וכל אותן הדברים בעולם הזה – כגון שובע ורעב, ומלחמה ושלום, ומלכות ושפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית
ג כל אותן הדברים אמת היו, ויהיו, ובזמן שאנו עושין כל מצוות התורה, יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן; ובזמן שאנו עוברין עליהן, תקרא אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות, הן סוף מתן שכרן של מצוות; ולא אותן הרעות, הן סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצוות. אלא כך הוא היסע הדברים.
ד. הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים, וכל העושה כל הכתוב בה, ויודעו דעה גמורה נכונה -זוכה בה לחיי העולם הבא; ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו, הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש, ונהגה בחכמתה תמיד -שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות את התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב - כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה, ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, "וצדקה תהיה לנו . . ." (דברים ו', כ"ה).
ה. וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעתנו ונעסוק בהבלי הזמן, כעניין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט" (דברים ל"ב, ט"ו)--שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה, שהן חיזקו ידיהם לבעוט, ומביא עליהן כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה, "ועבדת את אויבך, אשר ישלחנו ה' בך" (דברים כ"ח, מ"ח), "תחת אשר לא עבדת את ה'" (דברים כ"ח, מ"ז).
ו. נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות, על דרך זו: כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה, ושמרתם דרכו - משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך. ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאין לחיי העולם הבא: שאם לא יקנה הנה חכמה ומעשים טובים - אין לו במה יזכה, שנאמר "כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול . . ." (קוהלת ט', י').
ז. ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ומשקה וזנות ודומה להם - מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות, עד שייכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתאבדו מחיי העולם הבא. ונמצא שאיבדתם שני עולמות: שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוה שבהן זוכין לחיי העולם הבא.
ח. ומפני זה התאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם ימות המלך המשיח, כדי שינוחו ממלכות הרשעה שאינה מנחת להן לישראל לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להן מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא.
ט לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר "כי מלאה הארץ, דעה את ה'" (ישעיהו י"א, ט'), ונאמר "ולא ילמדו עוד, איש את ריעהו ואיש את אחיו" (ירמיהו ל"א, ל"ג), ונאמר "והסירותי את לב האבן, מבשרכם" (יחזקאל ל"ו, כ"ו). מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דויד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב ממשה רבנו; ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגויים לשומעו, שנאמר "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" (ישעיהו ב', ב').
י. וסוף השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק ולא גירעון, הוא חיי העולם הבא; אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
הכוזרי, מאמר א' סעיפים ק"ד-ק"ט:
קד) אמר הכוזרי: והלא יעודי הדתות האחרות עשירים יותר ומשפעים מיעודיכם.
קה) אמר החבר: אך כל אלה יעודים לאחר המות ובחיים אין דבר מהם ואין גם דבר אשר יורה עליהם.
קו) אמר הכוזרי: נכון הדבר עדן לא ראיתי איש מן המאמינים ביעודים ההם מתאוה להחשתם ולהפך אלו יכול לדחותם ולאחר בואם לאלף שנים ולהשאר עד אז בכלא החיים עם כל יסורי העולם הזה ועם העצבון אשר בו היה בוחר בכך.
קז) אמר החבר: אך מה לדעתך יאמר האיש שראה בעיניו את המעמדים הגדולים בהם נגלה כבוד מלכות השמים.
קח) אמר הכוזרי: זה בלא ספק יתאוה כי תהיה נפשו תמיד נפרדת מחושיו ותשאר תמיד נהנית מן הזיו ההוא איש כזה ודאי מתאוה למות.
קט) אמר החבר: לא כן יעודינו הם כי נדבק בענין האלוהי על ידי הנבואה וכל הקרוב לה וכי יתחבר הענין האלוהי בנו באותות גדולה במראות כבוד ובנפלאות, ולכן לא נאמר בתורה אם תעשו ככל המצוה הזאת אביאכם אחרי מותכם אל גנות ואל מקום תענוגות כי אם: והייתם לי סגלה ואני אהיה לכם לאלהים ואנהיגכם ואנשים מכם יהיו עומדים לפני ועולים השמימה כאותם שהיו מתהלכים בחייהם בין המלאכים והמלאכים יראו לכל אחד מאלה בן אדם להבדיל בינו לבינם, ואף מלאכי יהיו מתהלכים בקרבכם בארץ ותראו אותם בבואם בודדים או במחנות לשמור עליכם ולהלחם לכם, ותאריכו ימים על הארץ שבסיועה הגעתם למדרגה הזאת היא אדמת הקדש ויהיו השבע בארץ הזאת ורעבה טובתה ורעתה תלויים בענין האלוהי לפי מעשיכם ויהיה מנהג הטבע נוהג בכל העולם כולו אך לא בכם, כי כל עוד שכינתי שורה בקרבכם תראו שבע בארצכם וגשמיכם יבאו כסדרם לא יכחשו זמניהם ותגברו במתי מספר על אויביכם.
ובזה תדעו כי ענינכם נוהג לא לפי חוקי הטבע כי אם לפי רצוני - אך בעברכם על דברי תראו רעב ובצורת ונגף וחיה רעה גם בימים אשר כל העולם כולו שרוי בשלוה אז תדעו כי ענינכם מונהגים על ידי דבר העומד למעלה מן החוק הטבעי וכל זה נתקיים כל היעודים הכלולים בתורתנו באו, אין לחוש אפוא פן לא יוסיפו להתקיים, לעומת זה כל יעודי הדתות האחרות יכללם שרש אחד והוא התקוה להיות קרוב לאלוה ולמלאכיו ומי שהגיע למדרגה זו לא יירא מות. לא כן תורתנו, היא מוכיחה את יעודה במראה עינים.
משל למה הדבר דומה, לחברים שחנתה שיירתם במדבר ונפרד אחד מהם והלך להודו ומלך הודו קבלו בכבוד רב משנודע לו כי הוא אחד החברים ההם כי המלך הכיר את אבותיהם שהיו אוהביו ויתן המלך בידו מתנות יקרות למען ישאן אל חבריו וילבישו בגדי חמודות וישלח עמו מכבודתו אנשים אשר לא היה עולה על הדעת כי יצאו מלפני המלך וילכו אל המדבר ההוא, אף ציווהו על מעשים אשר יעשה וכרת עמו ברית על פיה קיבל עליו האיש לעבד את המלך. והנה זה שב האיש אל חבריו בלווית צירי מלך הודו והחברים שמחו בצירים וחלקו להם כבוד ויקר ובנו להם ארמון לשבת בו ברבות הימים התחילו החברים ההם שולחים מאתם שליחים להודו למען יראו שם את פני המלך, דבר זה עלה ביד השליחים על נקלה כי דאגו להם צירי המלך אשר הוליכום בדרך הקרובה והישרה ובשובם ידעו כל החברים כולם כי כל הרוצה להגיע להודו קל הדבר מאד עליו אם רק ידבק בעבודת המלך ויכבד את ציריו המוליכים אותו אל המלך. מעתה לא שאל איש מה העבודה הזאת לנו הסבה היתה ברורה לעין כל להדבק במלך כי הדבקות בו היא האושר.
והנמשל הוא, החברים הם בני ישראל והתייר הראשון הוא משה, והתיירים האחרים הם שאר הנביאים, וצירי מלך הודו הם השכינה והמלאכים, ובגדי החמודות הם האור המשכל אשר האיר את נשמת משה בנבואה והאור הנגלה אשר קרן על פניו, והמתנות היקרות שנשלחו אל החברים הן שני הלוחות ועליהם עשרת הדברות.
לא כן בעלי הדתות האחרות - הם לא ראו דבר מכל זה, וכאילו נאמר להם: קבלו עליכם לעבוד את מלך הודו כמו שקיבלו עליהם החברים ההם, ואז תקרבו אל המלך אחרי מותכם, ואם לא תעבדוהו והרחיקכם המלך וענשכם אחר המות. והנה אחדים מהם אמרו: מעולם לא בא אדם אלינו לספר לנו כי מיום מותו הוא נמצא בגן עדן או בגיהנם. אולם רבים העדיפו לשם השמירה על המקבל ועל הסכמת הצבור לדעה אחת לקבל עליהם את העבודה ההיא, אך תקותם לשכר זה חלשה היתה בנפשם ורק כלפי חוץ הופיעה כחזקה ומקימת כי באמונה ההיא היו מתכבדים ומתפארים על פני המון העם האמנם יוכלו אלה להתפאר בשכר אשר לפי טענתם יעלה בידם אחר המות על פני האנשים המגיעים לשכר זה בחייהם האין טבע הנביאים והחסידים קרוב יותר לקיום הנצחי מטבע מי שלא הגיע למדרגה זו.ראב"ע, דברים פרק ל"ב פסוק ל"ט:
ד"ה אני אני: ... ורבים אומרים כי מזה הכתוב נלמד חיי העולם הבא. והעד: שאמר בתחילה אמית ואחר כך אחיה וכן ה' ממית ומחיה (שמואל א' ב' ו') והעד: ה' מוריד שאול ויעל (שם). ואחרים אמרו מפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם (בראשית ט' ה') גם וצדקה תהיה לנו (לעיל ו' כ"ה). כי היא חייך בעולם הבא ואורך ימיך בעולם הזה, למען ייטב לך. ורבינו האיי ז"ל אמר כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העולם הבא כי היה ידוע בהעתקה.
ולפי דעתי שהתורה ניתנה לכל, לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף כי עמוק הוא...רמב"ן, דברים פרק י"א פסוק י"ג:
ד"ה בכל לבבכם ובכל נפשכם: והלא כבר הזכיר בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחיד ואזהרה לצבור, לשון רש"י מספרי (עקב י"ג). וביאור הענין, כי השם לא יעשה הנסים תמיד, לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה או שיעצור השמים וייבשו, רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעוונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה, ואמר כי בעבדם עבודה זרה יעשה עמהם אות לרעה.
ודע כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם, טובה או רעה, כדרכם וכעלילותם.
שאלה קשה
שאלה קשה ביותר
