שירת הבאר

פסוק ט"ז

"וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה
אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם"

תנחומא חוקת (כ"א):

"אז ישיר ישראל" – ולמה לא נזכר משה שם? מפני שנענש על המים, ואין אדם מקלס לספקלטור שלו. ולמה שמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר בה? משל למה הדבר דומה? לשלטון שעשה סעודה למלך. אמר המלך: "פלוני אהובי יש שם?" אמרו לו: "לאו". אמר המלך: "אף אני איני הולך לשם." אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא: "הואיל ומשה אינו נזכר, אף אני איני נזכר שם".

רש"י:

ולמה לא נזכר משה בשירה זו? לפי שלקה על ידי הבאר. וכיוון שלא נזכר שמו של משה, לא נזכר שמו של הקדוש ברוך הוא.
משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר: "אם אוהבי שם, אני שם. ואם לאו, איני הולך!".

רשב"ם, פסוק י"ד":

ד"ה על כן ייאמר בספר מלחמות ה': על אלו המסעות שחזרו לאחוריהם והקיפו את ארץ אדום. כדכתיב (דברים ב' א') "ונסב את הר שעיר ימים רבים", וחזרו עד שפגעו בבאר שכתב למעלה (-בפרק כ'), "אז יאמר" בספירת דברים ששיבחו להקדוש ברוך הוא והזכירו ניסי ים-סוף וניסים שנעשו בנחל ארנון ובאר, וגם "אז ישיר ישראל", בראותם עתה את הבאר, כי מתחילה לא אמרו שירה עליו, לפי שאז נענשו עליה משה ואהרן.

חזקוני:

ד"ה ומשם בארה. מאותו אשד הנחלים היתה הבאר נובעת ויצאה מן הסלע.

ד"ה חפרוה שרים: משה ואהרן, דכתיב "ודיברתם אל הסלע".

ד"ה במחוקק במשענותם: כשהיכה במטה, עשה רושם בסלע ובקעו, לשון (יחזקאל ח' י': כ"ג י"ד) "מחוקה על הקיר".

ראב"ע:

ד"ה ונשען על גבול מואב: ... ומשם נסעו בני ישראל אל המקום הנקרא באר, כי ה"א "בארה" תחת "אל", כמו ה"א "מצרימה". וזאת הבאר גם היא היתה פלא, ואיננה הבאר הנקרא "באר מרים" לפי דעתי, רק היה המקום שציוה משה וחפרוהו שרי ישראל במשענותם, ומיד נבקעו מים.

ד"ה כרוה נדיבי עם: כפול כמשפט.

ד"ה במחוקק: על ידי המחוקקים, כמו (שופטים ה') "לבי למחוקקי ישראל".
וזו הבאר הייתה במדבר רחוק מן הישוב, ומזה המדבר נסעו אל מתנה.

ר' יוסף אבן-כספי, משנה כסף:

ד"ה היא הבאר: זה המעשה והאמירה היא עתה, ולא היה בזה פלא כמו הצור והסלע, רק שציוה משה לגדולי ישראל שיכרו שם באר וימצאו שם מים ברצון האל, ולכן השיר לישראל.

אברבנאל, ואמר הכתוב "ומשם בארה":

וכבר הודעתיך שקרות האומר, שהבאר נזכר כאן הוא הסלע שהיכה משה בקדש, כי למה הזכיר הכתוב כאן, שלא במקומו?
ועוד: איך ייתכן בהיות משה ואהרן אבלים וחפויי ראש על גזרת מיתתם, ושלא יבואו אל הארץ אז ישירו ישראל את השירה הזאת – ורועיהם ומנהיגיהם בלב רע?!
ועוד: איך יאמרו על הסלע "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם", כי הנה הסלע אשר היה בקדש לא נגעה בו יד אדם להוציא מים ממנו אלא משה?!
ולכן נראה לי, ששאר הפעמים נתן הקדוש ברוך הוא מים לישראל על דרך הפלא, אבל היה זה כאשר ישראל היו שואלים אותם ומתרעמים עליהם, ומפני ההכרח היה שולח להם מים לשתות, אבל המקום הזה "בארה" נקרא כן. לפי ששם הקדוש ברוך הוא מעצמו, מבלי שישאלו ממנו ישראל מים, אמר אל משה: "אסוף את העם ואתנה להם מים" רוצה לומר: מבלי שאלתם ובקשתם...
והנה ישראל בראותם שהקדוש ברוך הוא היה נותן להם מים ברצון פשוט, לא מכוח תרעומת, נתנו לפניו שירה רבה, ברכות והודאות לשמו הגדול.
וזהו שאמר "היא הבאר אשר אמר ה', רוצה לומר, זה היה הבאר אשר נתנה הקדוש ברוך הוא מעצמו ולא בשאלת השואלים.

1.

מהו הקושי בפסוקנו שאותו משתדלים כל הפרשנים ליישב?

2.

כמה דעות שונות נאמרו בדברי המפרשים הנ"ל?

3.

מה פירוש דברי התנחומא "לא נזכר שמו של משה שם", היכן? ועיין דברי רש"י המקצר את דברי התנחומא.

4.

למה הוסיף הרשב"ם את המילים "בספירת דברים", ולמה לא אמר בפשטות "אז שיבחו להקדוש ברוך הוא והזכירו ניסי ים סוף...".

פסוק י"ח

"... וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה"

פסוק י"ט

"וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת"

פסוק כ'

"וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן"

1.

נדרים נ"ה ע"א: מאי דכתיב "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"? כיוון שעושה אדם את עצמו כמדבר, שהוא מופקר לכל (רש"י: ללמד תורתו לכל),תורה ניתנה לו (מהרש"א: תורתו מתקיימת בידו), שנאמר: "וממדבר מתנה". וכיוון שניתנה לו במתנה, נחלו (=נחלתו) אל, שנאמר: "וממתנה נחליאל". וכיוון שנחלו אל, עולה לגדולה, שנאמר "ומנחליאל במות". ואם הגביה עצמו, הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר "ומבמות הגיא", ולא עוד אלא ששוקפין אותו בקרקע (רש"י: שוקפין אותו בארץ כמו המשקוף), שנאמר "ונשקפה על פני הישימון". ואם חוזר בו, הקדוש ברוך הוא מגביהו, שנאמר (ישעיהו מ') "כל גיא יינשא". הרשב"א, בפירושו לאגדות, עיין יעקב ברכות דף ל"ב: יש משתבשים וחושבים שהם ז"ל מפרשים הכתובים בהגדותיהם כיוצא בזה (-כפי שפירשוהו שם בברכות בדרך רחוקה מן הפשט) על צד האמת... ובזה ישתבשו רבים, ונחלקו לשתי כיתות: כת (אחת) מהם לצד נטותם לדברי חז"ל וסומכם על מה שאמרוהו, חושבים כי כן פירוש המקראות באמת, אחר שבא בדבריהם ז"ל כך. וכת (שנייה) מהם משתבשים יותר ונוטים אל צד הכפירה, שחושבים שכן הייתה דעתם בפירוש המקראות ההם, וחוזרים וגוזרים שזה שיבוש מהם (=שכאן השתבשו חז"ל ולא הבינו שאין זה פשוטו של מקרא), ולזה יצאו לשיבוש גדול ממנו, ותולים השיבוש בכל מה שאמרוהו חז"ל, גם בפירושי התורה ובמצוות. ואלה סכלים באמת ונגד פניהם נבונים. בעל תורה תמימה, לפסוקנו, אחרי הביאו דברי הגמרא בנדרין דלעיל: הנה אין ספר אשר כלל דרשה זו וכיוצא בה נאמרו על דרך רמז ואסמכתא ומשל, על דרך המוסר או לתכלית שלא יישכח זיכרון המאמרים... אמנם חקרתי ומצאתי, כי אף על פי כן אין מדרך חז"ל להסמיך דרשות כאלו על לשון איזה פסוק שהוא, אם לא שיש להם איזה דקדוק והערה בלשון הפסוק ההוא, שאינו מיושב לפי פשוטו, כאשר ימצא המעיין הנבון בכל המקומות שבאו דרשות כאלה, וידקדק בעומקי תכונת הלשון או הסדר. הסבר, מהו איפוא "הדקדוק" ו"ההערה" שגרמו לדרש!

2.

תרגום אונקלוס, לפסוקנו: וממדברא אתיהיבת להן (=ניתנה להם הבאר) ומדאיתיהיבת להון, נחתא עמהון (ירדה עמהם) לנחליא ומנחליא סלקא עמהון (=עלתה עמהן) לרמתא ומרמתא לחיליא דבחקלי מואב. רשב"ם: ד"ה וממדבר מתנה לפי הפשט כל אלו שמות מקומות של נסיעה וחניה. בכור שור: ד"ה וממדבר מתנה: כלומר: חשיבות גדולה באותה באר, כי ממדבר וממקום צימאון ניתנה להם מתנה, ושמחו ונתעכבו בהרי ארץ הערבה ושוחה. ארץ ציה וצלמוות היתה למוצאי מים, ולאפיקי גאיות. ד"ה וממתנה נחליאל: לא הייתה כשאר בארות שנובעין במקומן אלא משניתן להתגבר והיה לנחל גדול, כי "אל" לשון חוזק. כמו (יחזקאל י"ז) "ואת אילי הארץ לקח" וכן כתוב (במדבר כ' י"א) "ויצאו מים רבים". ד"ה ומנחליאל במות: משנעשה נחל מרוב המים, היו עולים המים על הבמות. ומהבמות היה יורד לעבר ההר בגיא... ונמשכת אצל ראש הפסגה, הנראית על פני ישימון המדבר. והייתה הנאה גדולה להולכי המדבר שהיו רואים הפסגה ויודעים שהמים נמשכים בגיא שאצלה, ובאים שם לשתות, הם ובהמתם להיקרר ולהתעדן. א.  מה ההבדל ביניהם בפירוש פסוקינו? ב.  לשם מה מוסיף בכור שור את דבריו האחרונים "והייתה הנאה גדולה..."?