"ואני אקשה את לב..."

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

שמות רבה י"ג ד':

(י' א') כי אני הכבדתי את לבו. 
אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר: לא הייתה ממנו שיעשה תשובה.
אמר לו ר' שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג', ל"ד): "אם ללצים הוא יליץ", שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם בפעם הראשונה, שנייה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיוון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.

השווה לדברי ריש לקיש דלעיל את דבריו על אותו פסוק במשלי.

שבת ק"ד ע"א:   

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (משלי ג' ל"ד) "אם ללצים – הוא לץ ולענוים יתן חן"? – בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו.

(רש"י, שם: "אם ללצים – הוא יליץ" : מעצמו יליץ, לא יסייעוהו ולא ימנעוהו. "ואם לענויים": ולמידה טובה הוא נמשך – "יתן חן": יסייעוהו מן השמים. בא ליטמא – פותחין לו. בא ליטהר – מסייעין אותו ומכינין לו פתח.)

ואלה אחדות מתשובות קדמונינו לשאלה זו (שאלת ר' יוחנן).

רמב"ם, הלכות תשובה פרק ו', הלכות א-ג:

[א] פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי הנביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה, ונכשלין בהן רוב האדם; ויעלה על דעתם מהן שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם לעשות טובה או רעה, ושאין ליבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והריני מבאר עיקר גדול, שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים.
בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעשה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו ראוי להיפרע ממנו; והקדוש ברוך הוא יודע היאך ייפרע. יש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו... ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין עובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעין ממנו עליו בעולם הזה ולעולם הבא.
[ב] במה דברים אמורים, בזמן שלא עשה תשובה; אבל אם עשה תשובה, התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שאדם חוטא ברצונו ומדעתו, כך הוא עושה תשובה ברצונו ומדעתו.
ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שייתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה. הוא שהקדוש ברוך הוא אומר על ידי ישעיהו, "השמן לב העם הזה... ושב ורפא לו" (ישעיהו ו,י). וכן הוא אומר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא" (דברי הימים ב לו,טז) כלומר, חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא.
לפיכך כתוב בתורה "ואני אחזק את לב פרעה" (ראה שמות ד,כא; שמות יד,ד): לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר "הבה נתחכמה לו" (שמות א,י), נתן הדין למנוע ממנו התשובה, עד שנפרעין ממנו; לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את ליבו.
וכן סיחון, לפי עוונות שהיו לו, נתחייב למונעו התשובה, שנאמר "כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו, ואימץ את לבבו" (דברים ב,ל).
נמצאת אומר שאין האל גוזר על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנעניים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודה זרה; אלא כולן חטאו מעצמן, ונתחייבו כולן למנוע מהן התשובה.

הלכות תשובה פרק ו' , הלכות ד-ה:

בעניין זה שואלין הנביאים והצדיקים בתפילותיהם מה' לעוזרם על דרך האמת, כמו שאמר דוד "הורני ה' דרכך" (תהילים כז,יא; תהילים פו,יא), כלומר אל ימנעוני חטאיי דרך האמת, שממנה אדע דרכך וייחוד שמך. וכן זה שאמר "ורוח נדיבה תסמכני" (תהילים נא,יד), כלומר תניח רוחי לעשות חפצה, ואל יגרמו לי חטאי למונעני התשובה, אלא תהיה הרשות בידי, עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת. ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו.
ומהו זה שאמר דוד "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענווים במשפט וילמד ענווים דרכו" (תהילים כה,ח-ט). זה ששלח להם נביאים מודיעים להם דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה. ועוד שנתן בהם כוח ללמוד ולהבין שמידה זו בכל אדם, שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאווה להן ורודף אותן. והוא שאמרו חכמים בא ליטהר, מסייעין אותו, כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר.

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים ד' פרק כ"ה:

ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב, שהשם יתברך מחזק לב הרשעים ומונע מהם דרכי התשובה, וזה, שהרע בבוא עליו המכה מתחסד ושב אל ה' מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה: "חטאתי הפעם ה' הצדיק". ובעבור שזה דומה לאונס ואינו בחירי, הנה ה' מחזק את ליבו לאמר שבאה המכה במקרה ולא על צד ההשגחה, וזה כדי שיסור מליבו המורך שקנה מחמת המכה, ויישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח, ואז ייבחן אם הייתה תשובתו בחירית.
ובזה הצד ננעלים שערי התשובה בפני הרשעים, לא שה' ימנע מן האדם טוב בחירתו חלילה. אמר הכתוב (יחזקאל י"ח, ל"ב): "כי לא אחפץ במות המת... והשיבו וחיו", אלא שה' יתברך משאירו על בחירתו בלבד מבלי מכריח מחוץ, והוא בוחר דרך לעצמו.

ר' עובדיה ספורנו, פרק ז' פסוק ג':

ד"ה ואני אקשה: הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו (יחזקאל ל"ג, י"א) "חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות רשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה", אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו. וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיעו להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו (שמות ט', ט"ז): "ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ", ועם זה (- יחד עם זה) הייתה הכוונה שישראל יראו וייראו...
ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלא ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו (של ה'), אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם (י, ז): "הטרם תדע כי אבדה מצרים?!". וזאת (כלומר: אילו חזר בו ונתן לישראל ללכת) לא הייתה תשובה בכלל. אבל אם היה פרעה חפץ להיכנע לאל יתברך ולשוב אליו בתשובה שלימה - לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר ה': "ואני אקשה את לב פרעה" שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, "למען שיתי אותותי אלה בקרבו" (י,א) – שמהם יכירו גודלו וטובו וישובו המצרים באיזו תשובה אמיתית.