תלונת ישראל

אברבנאל, שואל:

אם היה שישראל דיברו שלא כהוגן באלוקים ובמשה באומרם (פסוק ג') "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב" - למה לא נענשו עליו, כמו שנענשו בקברות התאווה (במדבר י"א), שאמרו כדומה למאמרים האלה?

ויש עוד להקשות:
ולמה ניתן להם מבוקשם ובעין טובה ובמשך ארבעים שנה יום יום?       

פסוק ד'

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם..."

פסוק ח'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ..."

ראב"ע, פסוק ד':

ד"ה ומילת לחם: מאכל, תמצא על הלחם כמשמעו, גם על הבשר, כמו (ויקרא ג' י"א) "לחם אִשֶּׁה", גם על פרי כמו (ירמיהו י"א) "נשחיתה עץ בלחמו".

רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה למען אנסנו: והנה לא הזכיר כאן דבר, רק המן, שהוא הלחם שהמטיר להם, אבל כאשר אמר משה "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשׂבוע", ידענו כי הכל נאמר לו. אבל הכתוב יקצר בדברים הנכפלים, בעניין הציווי או הסיפור, כאשר הזכרתי לך פעמים רבות. ופעמים לא יזכיר האחד כלל. כדכתיב בפרשה הזאת (ל"ב) "זה הדבר אשר ציוה ה' מלוא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם", ולא נכתבה הצוואה כלל, וכן במקומות רבים.
ועל דעת האומרים כי "לחם" – כל מאכל, ייתכן שאמר להם "הנני ממטיר לכם" על המן ועל השלו, כי ייתן להם שאלתם ששאלו לחם ובשר. ומשה פירש שיהיה הבשר בערב לאכול ולחם בבוקר לשׂבוע – כדרך כל הארץ.

קאסוטו, פסוק ד':

ד"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים: מה הוא הלחם שיומטר להם מן השמים לא נאמר עדיין במפורש, אבל ניתנת כבר הבטחה, שברכה זו לא תהייה חד פעמית, אלא תימשך גם להבא: "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו".

פסוק ח':

ד"ה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע: אמנם לא שמע עדיין משה מה יינתן ומתי יינתן, כי פרטים אלה לא נאמרו לו אלא אחר כך (פסוקים י"א-י"ב), אבל הוא הצליח להבין דבר מתוך דבר. מכיוון שאמר לו ה' שהוא נעתר לבקשותיהם של בני ישראל, הבין כי רצונו של ה' לתת להם את שני הדברים שהיו מתגעגעים עליהם, גם את הבשר וגם את הלחם, ודווקא כדי אכילה לשובע, כפי הביטויים שבדברי געגועיהם על העבר, ועוד הבין משה כי כשהבטיח ה' להמטיר "לחם מן השמים", השתמש במילה לחם בהוראתה הרחבה ביותר, וגם הבשר במשמע. והוא תיאר לעצמו  שמה שיינתן דבר יום ביומו יהיה הפת, הניתן להם בכל יום במצרים, ושהוא יינתן בבוקר, הואיל ונאמר לו שביום השישי יכינו אותו ליום השבת, ולפיכך מן הצורך שיהיה פנאי ביום. ואם כן איפוא, הדבר שיינתן מיד בערב נתינה חד פעמית יהיה הבשר, שאינו מאכל רגיל בכל יום ויום.
כך חשב משה בתוך ליבו, ולא הגיד לעם במפורש מה שחשב. להלן בפסוקים י"א-י"ב ייאמר שהסכים ה' למחשבתו של משה, כדוגמת מה שמסופר למעלה, ח' ה-ט, כ"ה-כ"ו, שמשה קבע זמן לפרעה, וה' הסכים ועשה כדבר משה.

פסוקים ו'-ז'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 

עֶרֶב וִידַעְתֶּם         כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם     אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה'

                        וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו עָלֵינוּ" 

פסוק ח'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה

בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ

בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו

                     וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'"

1.

ספורנו, פסוק ו': ד"ה ערב וידעתם: יהי רצון שמה שאמר לי שייתן לכם מזון יהיה באופן זה שייתן לכם בערב צורכי ערב, כעניין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגים שהייתם יושבים שם על סיר הבשר בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות. כאמרם ז"ל (יומא ע"ה ע"ב): "בתחילה היו ישראל כתרנגולים המנקרים באשפה, עד שבא משה רבנו וקבע להם זמן סעודה". פסוק ז': ד"ה ובוקר: יהיה לכם לחם הבוקר. ד"ה וראיתם את כבוד ה': וכן יהי רצון שתראו את כבוד ה', שיבוא להגביל הזמנים, למען תדעו שתלונותיכם הם עליו, והוא יהיה הנראה להסירם מעליו. א. שני קשיים בפסוקים אלה רצה ליישב. אלו הם? (שים לב: ספורנו מוסיף על דברי הכתוב את המילים "יהי רצון"!) ב. לשם מה מביא ספורנו את מאמר חז"ל (יומא פ"ה), במה עשוי מאמר זה לסייע בפירושו?

2.

הרכסים לבקעה, ד"ה ויאמר משה, ויאמר משה: השני ביאור לראשון, כמבואר בפרשת בראשית (עיין עלון הדרכה): מה שאמרתי (פסוק ו') "ערב וידעתם"... הוא (פסוק ז') : "בתת ה' לכם בערב בשר וגו'". תדעו בפלא הזה כי ה' הוציאכם בנפלאות, ובלעדם לא יצאתם משם. ומה שאמרתי (פ' ו') "ובוקר וראיתם את כבוד ה'" הוא – בתתו לכם לחם מן השמים, שהוא פלא שלא היה כמוהו, ופלאיו יתברך נקראים "כבודו". ומה שאמרתי (פ' ו') "ונחנו מה", דעתי – ש"לא עלינו תלונותיכם, כי על ה'". ונראה שאין כאן סדר מוקדם ומאוחר, שאם כסדרו – מאיין ידע משה כי יהיה כך וכך בטרם ייגלה אליו דבר ה'?! א. מה הם שני הקשיים שמיישב בעל הרכסים לבקעה? ב. האם מסכים הוא לדברי ספורנו (או לחלק מדבריו) שהובאו לעיל או מתנגד להם, או שאינו לא מסכים ולא מתנגד, מפני שעוסק בשאלות אחרות?

3.

יצחק שמואל רג'יו, פסוק ח': ד"ה ויאמר משה: כשראה שלא מצאו קורת רוח בדבריו ולא ענו העם אותו דבר, הוסיף לפרש מאמרו הראשון ואמר: "מה שאמרתי וידעתם כי ה' הוציא אתכם וכו'" יהיה "בתת ה' לכם בשר לאכול", כי מזה תדעו שהוא משגיח עליכם. ומה שאמרתי שתראו את כבוד ה', יהיה בתת ה' לכם "לחם בבוקר לשבוע". ומילת "לשבוע" לא נאמר בבשר, אף על פי שגם הוא בא כדי שביעה, שהרי הוא אומר (י"ג) "ותעל השלו ותכס את המחנה", לפי שמילת "שביעה" כוללת השקט הנפש והסתפקותה עד שלא תבקש עוד, והנה כל המעדנים שתחת השמש אפשר שלא ישביעו נפש הזולל, כי אם יאכל זאת – תתאו נפשו לדבר אחר, הן בטעם הן בכוח אין דומה לו, כי הוא "לחם אבירים" (תהילים ע"ח כ"ה). ועם כל זה נתן להם גם השלָו כדי שיראו חסדי ה', שנותן להם כל מה שישאלו , אף המותרות, ואף על פי שדיברו שלא כהוגן. א. במה שונה רג'יו בחלק הראשון של דבריו (עד "ומילת לשבוע") מבעל הרכסים לבקעה בחלק הראשון של דבריו (עד "כי על ה'")? ב. למי משניהם יש להביא סיוע מבראשית ל"ז כ"א כ"ב? ג. במה שונה רג'יו בפירושו לפסוק ח' מרש"י: ד"ה בשר לאכול: ולא לשובע. לימדה תורה דרך ארץ, שאין אוכלין בשר לשובע.