דברי משה

מה ראה רש"י לפרש מילה רגילה זו "לאמור", והלוא כמה וכמה פעמים הוזכרה בתורה ולא פירשה?

ועיין גיליון פנחס תשי"א ב.

ומקשין מפרשים: מניין לו שמפי הקדוש ברוך הוא אמר, והלוא לא אמר כן אלא בעצת יתרו?

נסה ליישב קושייתו.

מה קשה לו?

באיזה "שכר" מדובר כאן?

האם משתמש רש"י ב"אוכל" כאן כדרך שפירש "אוכל" בפסוק ט'?

מה הקושי בדברי רש"י?

כיצד יתפרשו דברי רש"י על פי כל אחת משתי הגרסאות הנ"ל.

מה קשה לו בפסוקנו?

הסבר את הביטויים המסומנים בקו.

מה הם תפקידי השופט, לפי דברי רש"י אלה, ומהיכן בתורה מצא רש"י ראיה לדעתו זו?

השווה לדבריו כאן דברי רש"י, פרק ה' פסוק כ"ד:

ד"ה ואת תדבר אלינו: התשתם את כחי כנקבה, שנצטערתי עליכם וריפיתם את ידי, כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה, וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה, ולא ללמוד ממני.

מה הרעיון המשותף בדברי רש"י כאן ושם?

מה הרעיון בדברי רש"י אלה?

מה קשה לו בפסוק זה, שהצריכוֹ לומר מה שאמר?

למה לא יפרשוֹ כמשמעו, כמו-

דברים כ"ד י"ז:

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה"

או דברים כ"ז י"ט:

"אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה..."

וכמו שפירשו רש"י, עצמו בראשית כ"ג ד':

ד"ה גר ותושב: גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם.

(ועיין אבן עזרא, בבראשית ט"ו י"ג:

ד"ה כי גר יהיה זרעך: נקרא בלשון הקודש האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשורש, על כן נקרא אזרח כי טעמו כאזרח רענן. וטעם גר כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף, ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם, ואילו היו יודעים טעם כל אות וצורתו, אז יכירו האמת!)

למה לא הסתפק בפירוש אחד בלבד, והביא גם שני לו? מה חולשת כל אחד?

מהי ההנחה הלשונית המאפשרת שני פירושים אלה?

ועיין רש"י א' י"ז ד"ה לא תגורו מפני איש.

וכן רש"י ישעיה נ"ד ט"ו ד"ה מי גר איתך עליך יפל.

מה קשה לו בפסוקנו?

מה פירוש "תסלקנו לאחור"?

למה לא הסתפק בפירושו הראשון?

מה פירוש המילים "מתפרנס בנקיות"?

מה המשותף לפירושו השני ולפירושו השלישי?

לדעת רוב מפרשי רש"י אין לגרוס אחרי "מתפרנס בנקיות" דבר אחר, כי אין אלה שני פירושים כי אם אחד.

מה רמז מצינו לכך בלשון הכתוב?