הברכה לכלל ישראל

אברבנאל:

וכונתי בפירוש הכתובים הוא שאחרי שאדון הנביאים בירך השבטים בפרט, ראה עוד לכלול ברכותיהם ולהוכיח מי הוא הפועל אותם, וראה שהברכות אשר זכר כולם השתרגו עלו לשלשה מיני ברכות:
האחת גבורת השבטים בניצחון האויבים וכיבוש ארצם...
המין השני הוא מברכת הארץ בפירותיה ותבואותיה, דשנותם ושלמותם...
והמין השלישי הוא בדבקות אלוהי ובעניינים הרוחניים...
ולכן אחרי זכרון הברכות הפרטיות כללן באמרוֹ שכולם הן נשפעות מהשם יתברך.

1.

מי הם השבטים אשר התברכו בכל אחד משלושת הסוגים?

2.

מה הפסוק אשר ממנו מתחילה הפניה אל כל השבטים יחדיו?

פסוקים כ"ו-כ"ז

"אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים. מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד"

רש"י:

ד"ה אין כאל ישורון דע לך, ישורון, שאין כאל בכל אלוהי העמים, ולא צורך צורם.

ד"ה רוכב שמים: הוא אותו אלוה שבעזרתך ובגאוותו הוא רוכב שחקים.

ד"ה מעונה אלוהי קדם: למעון הם השחקים לאלוהי קדם, שקדם לכל אלוהים וברר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים.

ד"ה זרועות עולם: סיחון ועוג ומלכי כנען שהיו תוקפו וגבורתו של עולם. לפיכך על כורחם יחרדו ויזועו וכוחם חלש מפניו; לעולם אימת הגבוה על הנמוך. והוא, שהכוח והגבורה שלו בעזרך.

ד"ה ויגרש מפניך אויב: ואמר לך השמד אותם.

ד"ה מעונה: כל תיבה שהיא צריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה.

1.

לשם מה הקדים רש"י לפירושו את המילים "דע לך"?

2.

לשם מה הוסיף רש"י את המילים "הוא אותו אלוה ש...", מה תיקן בזה?

3.

במה שונה רש"י בתפיסה התחבירית מתרגום אונקלוס: לית אלוהא כאלהא דישראל, דשכינתיה בשמיא בסעדך ותוקפיה בשמי שמיא?

4.

למה הוסיף רש"י את המילים "ולעולם אימת הגבוה על הנמוך" – מה צורך יש במילים אלה להבנת הפסוק?

5.

רוב הפרשנים מתנגדים לדברי רש"י האחרונים ד"ה מעונה. מה התמיהה על דברי רש"י אלה כאן, והלוא אמר כלל זה בכמה מקומות ולא תמהו עליו כלל?

פסוק כ"ז

"מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם"

ראב"ע:

דע, כי "מעון" כמו סוכה והעד (תהלים ע"ו) "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" ורבים כן.
והטעם כי מעונה שלך הוא אלוהי קדם כמו (תהלים צ"א ט') "עליון שמת מעונך" (תהלים צ' א') "מעון אתה היית לנו". ולעולם המעון למעלה על החוסה בו והמקום למטה.
"ומתחת זרועות עולם" שיתמכו אותך. וטעם "עולם" שכן יהיו נצח ולא תחלשנה, והמעון שלך לא יסור כי הוא "אלוהי קדם'", והטעם קדמון שאין לו ראשון ואחרית. וטעם "ראשית ואחרית" כנגד הנבראים.

1.

מה הם הרבים שהם "כן"?

2.

מי הוא נושא פסוקנו, לדעת רש"י, ומי הוא, לדעת הראב"ע?

3.

היש להביא הוכחה להכרעה: מי משני הפרשנים – רש"י או ראב"ע – קרוב יותר לפשוטו של מקרא?

4.

מה בין רש"י לבין ראב"ע בפירוש המילה "עולם"? מי משניהם קרוב יותר לשימוש המילה במקרא בכלל?

פסוק כ"ז

"מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם"

בראשית רבה ס"ח (ט):

(בראשית כ"ח י"א) "ויפגע במקום" ר' הונא בשם ר' אמי אמר: מפני מה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקורין אותו "מקום"? - שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו. מן מה דכתיב (שמות ל"ג) "הנה מקום אתי" הוי: הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו.
אמר ר' יצחק בן חלפתא: כתיב (דברים ל"ג) "מעונה אלוהי קדם". אין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו, ואם עולמו מעונו? מן מה דכתיב (תהלים צ') "ה' מעון אתה" הוי: הקדוש ברוך הוא מעונו של עולמו, ואין עולמו מעונו.
אמר ר' אבא בר יודן: לגיבור שהוא רוכב על הסוס, וכליו משופעים אילך ואילך. הסוס טפילה לרוכב, ואין הרוכב טפילה לסוס, שנאמר (חבקוק ג') "כי תרכב על סוסך".

העמק דבר:

ד"ה מעונה אלקי קדם: עתה יבאר כוח ישורון בענין הגנה ומלחמה עם אומות העולם. והקדים דישורון הם מעונה של אלוהי קדם. וכינוי של "אלוהי קדם" מבואר על פי מדרש בראשית רבה: מתחילה עלה בדעתו יתברך להשכין שכינתו למטה, אלא שעל ידי חטא אדם עלה לרקיע השני, ועל ידי חטא קין עלה לרקיע השלישי, וכן בדור אנוש והלאה, עד שעלה לרקיע השביעי. ומשבא אברהם אבינו, התחיל להוריד שכינתו, וכן ביצחק וכן ביעקב עד שניתנה תורה לישראל, ואז אפילו (תהלים ס"ח) "סוררים – לשכון יה אלוהים".
ונמצא שמעת ברית שמים וארץ היה הרצון שיהא מעונתו בארץ, משום הכי אמר הכתוב, אשר ישורון המה מעונה של אלוהי קדם. ו"קדם" - שגם אז עלה במחשבה שיהא אומה ישראלית בם יהא המעונה.
וכינה בלשון "מעונה", שמשמעו דירה קבועה אבל לא ביתו ממש, אלא כמו דר בקביעות שלא בביתו.

ד"ה ומתחת זרועות עולם: לא מבעי בשעה שישראל בארץ ישראל ובמלוכה בפני עצמם, אלא אפילו בשעה שהם תחת מלכויות, שהן המה זרועות עולם, מכל מקום השכינה שורה בישראל.

1.

מה ההבדל העקרוני בינו לבין דברי ר' יצחק בן חלפתא בבראשית רבה בתפישת היחס שבין ה' לעולמו?

2.

לשם מה הוסיף בסוף דבריו שאין "מעונה" ביתו ממש אלא דירה בלבד, אם כי דירה קבועה?

3.

מה בינו לבין רש"י בפירוש מילת "ומתחת"?

4.

הסבר מהי הסיבה הלשונית תחבירית המאפשרת את אי הבהירות של פסוקנו, שעליה בנוי המדרש באמרוֹ "אין אנו יודעים אם ..."

פסוק כ"ז

"מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם"

אבן כספי, טירת כסף:

כטעם (ישעיה ס"ו) "השמים כסאי והארץ הדום רגלי".

עם איזו תפישה מכל התפישות שהובאו בגיליוננו הוא מסכים?