"ומות בהר"
דברים פרק לב, פסוקים מח - נב
| א. | משה כבר נצטווה "עלה" וכו' |
אברבנאל, מקשה לפסוקים מ"ח-נ"ב:
הספק הט"ו: במה שאמר כאן ה' יתברך למשה: "עלה אל הר העברים" והוא שכבר ציוהו זה עצמו בפרשת פינחס (במדבר כ"ז י"ב-י"ד) "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל וראית אותה ונאספת אל עמך וגו'", ואם היה שציוהו שם עליו, איך לא נתקיים אותו צווי והוצרך לצוות שנית באותן המלות בעצמן?
| 1. |
התוכל ליישב את קושיתו? |
| 2. |
התוכל ליישב הבדלים אחדים בלשון שתי הפרשיות המתבארים בהתאם לתשובתך לשאלה 1? |
| ב. | שאלות ודיוקים ברש"י |
1. |
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים..." רש"י, על פי הספרי: בשלשה מקומות נאמר "בעצם היום הזה": לדברי רש"י אלה מקשה ר' נתן שפירא, בפירושו לרש"י "אמרי שפר" (לובלין שנ"ז): לא ידעתי, למה אינו מונה רק שלשה מקומות הללו, והלא גם באברהם נאמר (בראשית י"ז כ"ג) "בעצם היום הזה..." ופירש שם רש"י: בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגויים ולא מן הליצנים ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים: "אלו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של מקום!" ומיישב את קושיתו ר' שמואל הצרפתי מפאס, בעל "נימוקי שמואל" (אמשטרדם תע"ח) אחרי הביאו דברי מפרשי רש"י אחרים: ואני מוסיף עוד ליישב ולומר דשפיר מצינו לחלק דשאני הני תלת (= שונים שלשה אלה) מ"בעצם היום" דאברהם, בכולם (= בשלשה) אמר רש"י: "לפי שהיו אומרים" אבל בעצם היום הזה דאברהם לא אמר רש"י ז"ל אלא: "ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים..." ולא אמר "לפי שהיו אומרים", ואם כן לא דמו אהדדי, ולכן לא מנה רש"י ז"ל אלא שלשה מקומות הללו ולא מנה עמהם "בעצם היום הזה" דאברהם. התוכל ליישב את קושית בעל אמרי שפר בישוב אחר? |
2. |
פסוק מ"ט "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה" ספרי: "עלה אל הר העברים" – עליה היא לך ואינה ירידה. והשוה: ספרי וזאת הברכה: (ל"ד א') "ויעל משה מערבות מואב" – עליה היא ואינה ירידה. התוכל להסביר למה נמנע רש"י בשני המקומות מהביא את דברי הספרי, ולא נמנע מלהביא את דברי חז"ל (ברכות ל"ב) ד"ה לך רד: "מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם..." וכן בשמות ל"ג א' ד"ה לך עלה מזה: לפי שאמר לו בשעת כעס "עלה", אמר לו בשעת רצון "לך עלה". וכן פירש בבמדבר ט"ז י"ב ד"ה לא נעלה: פיהם הכשילם, שאין להם עליה אלא ירידה? |
| ג. | הקושי בפסוק "ומות בהר" |
"וּמֻת בָּהָר"
ד"ה ואתם האסרו: תאסרו כמו (דברים ל"ב) "ומות בהר".
ד"ה ומות: קבל עליך המיתה לכפרה על אשר מעלתם.
אדרת אליהו, (הגר"א):
ד"ה ומות בהר אשר אתה עולה שמה: אמרו שמיתתו היתה רצונית, והוא על פי ציווי, שגם במיתתו היה עובד ה' יתברך וקיים מצות עשה. ולכן נאמר לו "ושמה לא תבוא" שהוא מצות לא תעשה.
מהו הקושי בפסוק זה, ומה ההבדל בין שלושת הישובים שנתנו לקושי זה? |
| ד. | רצה הקב"ה לפייס את משה |
"כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא"
הכתב והקבלה, (ר' יעקב צבי מקלנבורג):
ונראה שהמכוון במקרא זה לפייס דעתו של משה, וזה אחרי שהודיע יתברך את משה את כל המאורעות הרעות והצרות הרבות שעתידים לבוא על ישראל לסיבת סורם מאחרי ה'... ולכן יחרה אף ה' בהם לשלוח בארצם דבר חרב... ולבסוף יפזרם בכל קצוות הארץ. ואין ספק שלא הודיע לו ה' יתברך כל הרעות האלה לצער אותו להדאיב נפשו, אבל כוונתו יתברך בזה, למען ידע כי ביאתם כעת לארץ איננה טובה מוחלטת, ואין לישראל בה שלוה שלמה, ואין לו למשה להצטער כל כך שנמנע ממנו ביאתו שמה, כי כאשר נתוודע לרועה הנאמן שיבעטו בהשם ובתורתו, והארץ תשוב להיות שממה ויגורשו מן הארץ ויתפזרו בארצות אחרות, מכל אלה נעצב רוח משה בקרבו וביגון ובאנחה מצאו משכן בלבבו, ותקטן בזה השתוקקותו לבוא עמהם. הנה היתה דעת העליון יתברך להודיעו חורבנה העתיד למען תתפייס דעתו קצת בשלילת חפצו לראות ביאתם לארץ, וברצון גמור יפקיד רוחו בידי יוצר הכל.
וזהו שאמר אליו: אם תראה ותשיג מעמד הארץ מצד ההתנגדות שבה, שתראה כי כל מעשיהם יהיו היפך רצון ה', כי יסורו מאחריו לעבוד אלילים, הנה מדעת עצמך תשכיל, שהוא בלתי אפשרי, שלא תבוא שממה אל הארץ הנבחרת אשר דעתי ליתנה להם בעין יפה.
מלת "מנגד" מלשון... היפוך והתנגדות (קהלת ו') "להלוך נגד החיים"... (ויתורגם: ווען דו פאן דער געגענזייטע דאס לאנד בעטראכטעסט, מוסט ניכט פערהערונג קאממען).
1. |
היכן מצא מרומז בפסוקנו שתהפך הארץ לשממה? |
2. |
כיצד פירש את הוי"ו של "ושמה לא תבוא"? היכן מצינו וי"ו כזו בתורה? |
3. |
מהם הקשיים בפסוקנו (נ"ב) אשר הביאוהו לפרש אותו בפירוש מוזר ודחוק כזה? |
שאלה קשה
