העקדה

פסוק ז'

"וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי"

...ומה רב החילוק בין מאמר "הנני" ומאמר זקנו, אדם (ג' י') "ואירא כי עירום אנכי ואיחבא"! 

פסוק ב'

"וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה"

רלב"ג, ביאור המילות:

...ועניין זה הניסיון, לפי דעתי, היה שבאתהו הנבואה בלשון מסופק, והוא שאמר אליו ה' יתברך על יצחק "והעלהו שם לעולה".
וזה המאמר ייתכן שיובן שיזבח אותו ויעלהו עולה, וייתכן שיעלה אותו שם להעלות עולה, כדי שיתחנך יצחק בעבודת ה' יתברך. וניסה אותו ה', אם יקשה בעיניו לעשות שום דבר שיצוהו ה' עליו, עד שיהיה זה סיבה שיבין מזה המאמר זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון, רוצה לומר שיובן ממנו, שיעלה שם עולה אחרת, לא שיזבח את בנו.

רלב"ג, ביאור דברי הסיפור:

...והנה כיוון ה' בזה המאמר שיעלהו שם בעבור עולה, רצוני לומר, שיראה יצחק שם הקרבת עולם לשם, כדי שיתחנך בעבודת ה' יתברך ויגיע לשלמותו, באופן שיאות שיהיה ממנו הזרע הנבחר, שייעד ה' יתברך לאברהם. ולפי שהמובן מזה המאמר יהיה המובן ממנו לפי הנהוג בו, שיעלה את יצחק בנו שם לעולה כשיזבחנו וישרפנו, הנה נשלם לה' יתברך ניסיון אברהם בזאת הנבואה, אם יקל בעיניו לעשות איזה דבר שיזדמן לכבוד ה', וזה, שאם יקל זה בעיניו, לא יחזור להבין מזה העניין זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון. ואם יקשה בעיניו, יבקש לזה המאמר כוונה אחרת זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון. והנה הבין אברהם זאת הנבואה, לפי מה שיובן ממנו בתחילת העיון. 

פסוק ד'

"וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק"

פסוק ה'

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה"

תנחומא:

"וירא את המקום מרחוק" – אמר ליה ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו: "אני רואה הר נאה משובח וענן קשור עליו". אמר לנעריו: "רואין אתם כלום?" אמרו לו: "אין אנו רואין אלא מדברות". אמר להם: "שבו לכם פה עם החמור" – הואיל והחמור אינו רואה ואינכן רואין כמותו – עם הדומה לחמור, שבו לכם פה עם החמור שאתם כמותו.

רש"י:

ד"ה וירא את המקום: ראה ענן קשור על ההר.

רמב"ן:

ד"ה וירא את המקום: "ראה ענן קשור על ההר" ונתקיים בזה "אשר אומר אליך". וייתכן על דרך הפשט "וירא את המקום" שהוא ארץ המוריה, כי כל הארץ ההיא היה יודע. (פסוק ט') "ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוקים" – עתה הוא הר המוריה, שאמר לו: "הנה זה ההר אשר אמרתי לך".

פסוק ד'

"וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק"

הרב א"י קוק, עולת ראיה (בפירושו לעקדה שחרית, עמוד פ"ו):

ד"ה וירא את המקום מרחוק: סתומים וחתומים הם הדברים, המאורעות הנפשיים הנפלאים אשר עברו על האב במשך הזמן של שלושת ימי ההליכה, אי-אפשר שיבוארו מצפוני קודש קודשים הללו. אמנם מה שהופיע ביום השלישי, שבא אור הקודש למרום עוזו, ובמקום שהיה צריך לבוא דיבור אמירה ליחד את ההר, באה ההופעה בחזון הראייה, כי כבר עלתה הנשמה למקום העליון אשר שם כל ההשגות מתאחדות, וגם הדיבור והראייה, ככל שאר ההופעות הרוחניות, עומדים הם בתפיסה אחת. האמירה היתה בתכונת ראייה, והראייה החזיונית הנבואית כל כך חדרה בנשמה הקדושה של האב האיתן, עד שעיניו גם עיני הבשר נעשו לנושאי ההוד הנבואי. ועד אשר עדיין לא בא קרוב אל המקום מלא הוד הקודש, כבר חובר הריתוק אשר קשר את הנשמה העליונה אל יפעת הקודש אשר למקום, אשר כבר עלה במעלתו – באופן שאי-אפשר כבר לסמנו על פי הסימון החיצוני הטבעי שלו בתוך "אחד ההרים", כי אם המקום המיוחד שריכוז כל קודש בחיים, בעולם ובהוויה מתקשר עמו. "וירא את המקום מרחוק" – ראה כבר הוד הכבוד העליון המעולף בענני ערפל לרדת ללב בני-אדם להחיותם חיי עד. "מה ראה? ראה ענן קשור בהר".

פסוק י"ט

"וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו"

בראשית רבה נ"ו:

"וישב אברהם אל נעריו", ויצחק היכן הוא? רבי ברכיה בשם רבנן דתמן: שלחוֹ אצל שֵם ללמוד ממנו תורה. משל לאשה שנתעשרה מפלכה (=פלך לטווית חוטים), אמרה: הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי עוד אינו זז מתחת ידי לעולם. כך אמר אברהם: "כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם".

מדרש הגדול כ"ב י"ט:

ויצחק היכן הוא? אלא שאמר ר' אליעזר בן פרת, אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח, לכך נאמר "וישב אברהם אל נעריו". דבר אחר: שהכניסו הקדוש ברוך הוא לגן-עדן וישב בה שלוש שנים... ויש אומרים: הלך לו אצל שם בן נח ללמוד תורה.

ראב"ע:

ד"ה וישב אברהם: ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו ואחר-כך חיה, אמר היפך הכתוב.

רד"ק:

ד"ה וישב אברהם: ואין צריך לומר כי יצחק היה עמו, אלא זכר אברהם שהוא העיקר.

אבן כספי:

ד"ה וישב אברהם: כי הוא הראש, ואין צריך לזכור הנטפלים לו, כמו יצחק בנו. ומזה המין בתורה למאות ואלפים. האמנם בהיותי בעיר ולנציאה זה שנים, היה מחסדי השם עלי, כי פגע בי חסיד אחד זקן וגדול, עם זקן גדול כולו לבן, ואמר אלי כי לא שב יצחק. כי בשכר מה שסבל להישחט שלחו השם לגן-עדן ועמד שם עד שנשא הנעימה רבקה, ולכן לא נזכר שמו בכתוב במיתת שרה ולא בשליחות אליעזר, עד ששב עם רבקה. וכתוב שם (כ"ד ס"ב) "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי". אמרתי לו: "תנוח דעתך, כמו שהנחת את דעתי".

הרב א"י קוק, עולת ראיה עמוד 13:

אחרי כל ההתרוממות הנשגבה אשר עברה על נפשו לא פעל עליו שום דבר להיפרד מאותה מידה גדולה של השפעה על העולם, על הסביבה עם כל חמריותה. הוא שב אל נעריו, על פי מצבם, אותם הנערים אשר הניחם "עם החמור", שב אליהם להידרש להם, 'להעלותם' ולשכללם.