חמישים צדיקים אשר בתוך העיר

השווה:

פסוק י"ט

"יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה... וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"

פסוק כ"ג

"אַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע... לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם"

פסוק כ"ד

"... לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"

פסוק כ"א

"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה"

רש"י:

ד"ה הבאה אלי עשו: וכן עומדים במרדן, כלה אני עושה בהם; ואם לא יעמדו במרדן, אדעה מה אעשה להיפרע מהם ביסורין ולא אכלה אותם.
וכיוצא בזה מצינו במקום אחר (שמות ל"ג) "ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך". לפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה, כדי להפריד תיבה מחברתה.

ספורנו:

ד"ה עשו כלה: עשו כולם, שאין ביניהם מוחה, כמו (שמות י"א א') "כלה גרש יגרש" שעניינו: כולכם.
וגם זה נודע משליחות המלאכים שנאמר בו (י"ט ד') "כל העם מקצה" ואין מכלים.

שד"ל:

ד"ה הכצעקתה: אי אפשר לפרש, אם כצעקתה עשו, אעשה בהם כלה, כי לא תבוא הה"א להורות על תנאי...
...ו"עשו כלה" – הכוונה עשו בהחלט, ובא הפסק ליתן רווח בין שתי המילות, שלא יובן ש"כלה" הוא הפועל, על דרך (ירמיהו מ"ד כ"ו) "כי אעשה כלה בכל הגויים". אבל יובן שהוא תואר הפועל, (ועל דרך, דברים א' ל"ג לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה), כמו (שמות י"א א') "כלה גרש יגרש אתכם מזה", וזה קרוב לפירוש ספורנו, ולא כפירושו ממש...

רלב"ג:

האם יתכן באף ובחימה שתכלה הצדיק עם הרשע, אולי יש חמשים צדיקים בתוך אלו הכרכים, האם תכלה באף המקום ההוא ולא תשגיח במקום ההוא להצילם בעבור החמשים אשר בקרבה?! הנה בלי ספק ראוי שיגנו הצדיקים ההם על שאר אנשי זה המקום הכולל סדום ועמורה אדמה וצבויים וינצלו כולם בעבורם, כטעם (איוב כ"ב ל') "ימלט אי נקי".

עקדת יצחק:

האף תספה צדיק עם רשע: ראה ללמד סניגוריא על כל העדים ההם בעלילה חזקה, ואמר: מארי דאברהם, האף וחימה יגרום להמית צדיק עם רשע וזה לא יתכן, כי הוא עוול מפורסם. ואם כן מזה יחוייב שלפעמים תישא עוון הרשעים, כאשר במותם חויבה מיתת הצדיקים עמהם, וזה: כי האדם הצדיק היושב במדינה הרעה ומסתפק בכל צרכיו בעיר ההיא וחי בהם חיים הכרחיים, ודאי אם ימותו כולם וישאר הוא לבדו, ימות גם הוא, ואפילו אם יום או יומים יעמוד, הנה לא יעלה לו שבתו או חדשו, וכמו שאמר הקב"ה בעצמו (יונה ד') "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה", כי שם נשא האבות החטאים בעבור הקטנים ויונקי השדים שלא חטאו שלא ימותו במות אבותם...

ר' וולף היידנהיים:

מפורש: ושיעור הכתובים כך הוא לדעתי: אולי ימצאו חמשים צדיקים אזרחים ולהם ישות בעיר שהם בה, ואף שתספה ולא תישא למקום ההוא, אף לא למען הצדיקים, כלומר לתכליתם, (כי איככה יראו באבדן מולדתם ולא ירע לבבם?) מ"מ חלילה לך מעשות... והיתה אליו תשובת ה', כי לא לבד למען הצדיקים כי אם גם בעבורם ישא לרשעים אף שאינם לא ממשפחתם ולא מתושביהם, כי אם ימצאו שם דרך הזדמן בלבד, ולא לבד העיר אשר הצדיקים בתוכה, כי אם לכל המקום, והיינו לכל המקומות (והזכיר סדום, כי יש לחשוב שבה ריבוי הצדיקים כי היא הגדולה) והוסיף "בתוך העיר", כי סדום לאו דווקא אלא אפילו עיר אחרת... ונשאתי לכל המקום בעבורם – וזה פשט נאה ומתקבל.

שד"ל:

והנה אברהם התפלל, שיסלח ה' לכל הככר אם ימצאו בסדום חמשים צדיקים או ארבעים או שלושים או עשרים או עשרה, כי גם עשרה הם עדה, ואולי יוכלו להניא את לב אנשי העיר מעשות התועבה, ואולי יצליחו לבטל החוק הרע שחקקו להם, אבל בפחות מעשרה רחוק הוא שיהיה כח בידם למשוך אליהם כל אנשי העיר.