הפטרה כמנהג האשכנזים
ישעיהו פרק כז, ו - פרק כט, כג
| א. | הקשר בין פרשתנו להפטרה |
מה הקשר שבין פרשתנו לפסוקי ההפטרה? (שים לב: לשאלה זו ניתנו במפרשי ההפטרות תשובות שונות. נסה לתת אחדות!) |
| ב. | בביאור "הבאים ישרש יעקב" |
"הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה"
"הבאים" – הבאים מן הגלות ישמחו בשלמותה (=בזה שנשלמו ימי גלותם) ולא יחטאו עוד באופן שלא יבואו לידי עונש.
1. |
הידוע לך פירוש אחר למילת "הבאים"? |
2. |
מהי חולשת פירושו של אברבנאל? |
3. |
האם "מלאו" הוא פעל עומד או יוצא? מי הנושא של "ומלאו"? |
4. |
יש חושבים שפסוק זה כוונתו למה שהובטח אברהם בבראשית י"ב ג', הסבר! |
| ג. | בביאור "הכמכת מכהו" וכו' |
"הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג"
פסוק ח'
"בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים"
רד"ק:
ד"ה הכמכת מכהו: כי עתה בזמן הזה תוכלו להכיר ולדעת, כי אין חימה לאל על ישראל. כמו שאמר (פסוק ד') "חימה אין לי", כי אם (=האם) כמכת מכהו הכהו – ו"מכהו" הוא מכה ישראל כמו פרעה וסנחריב וזולתם. ועתה אם (=האם) בכל אשר חטא ישראל הכהו האל כמו שהכה מכה ישראל, שהכהו בעשר מכות וסוס ורכבו רמה בים?
ד"ה אם כהרג הרוגיו הורג: כפל הדבר: אם הורג ישראל כמו שנהרגו הרוגיו והם אויבי ישראל. והכינוי כנגד האל, כי הם הרוגי אל שהרגם בשביל ישראל...
ד"ה בסאסאה: ענינו מן סאה, והוא כפל הפ"א והעי"ן והוא שם לבד ואין בו כינוי לנקבה, כי הה"א רפה.
אמר: לא עשה האל עם ישראל כמו שעשה עם אויביו, ששפך חמתו ואיבדם מן העולם, לא עשה כן לישראל, אלא כשהיו חוטאים לפניו במידה, נפרע מהם לא יותר מן המידה – שהיא שפיכת חימה – אלא במידת קו לקו הוא נפרע מהם.
והמידה שהוא שולח להם הוא מה שאמר "בשלחה תריבנה" כלומר: תריב כנסת ישראל בשלחה והוא כלל לשדות התבואה ולעצי הפרי, כלומר: שולח בהם השדפון והירקון, ארבה וחסיל וכיוצא בהם.
ד"ה הגה ברוחו הקשה: הסיר הפרי ברוחו הקשה שמשיב בהם ביום שנושבת רוח קדים קשה, רוחו הוא ששולח בהם להנקם מהם לאבד תבואתם ופירותיהם; לא שישפוך חמתו עליהם בלא מידה עד שיכלם, זה לא יעשה האל עם ישראל, וזהו שהקדים (ד') "חימה אין לי", (ז') "הכמכת מכהו הכהו".
ו"שלח" הוא שם על הגנות ושדות התבואה כמו (נחמיה ג' ט"ו) "ברכת השלח לגן המלך" או (שיר השירים ד' י"ג) "שלחיך פרדס רימונים".
האם היתה המכה שהוכה בה העם הזה נערכת על יד המכה שהוא יכולת הקב"ה הבלתי בעל תכלית? באמת לא היתה כן מכתו, שניצלו ממנה. כי בהיות המכה בבלתי בעל תכלית, הנה אם היתה המכה לפי ערכו – תכלם! וזהו "הכמכת מכהו" – שהוא ה' יתברך – "הכהו" את העם הזה?
ועוד עשה טענה אחרת: "אם כהרג הרוגיו הורג", אם הורג ישראל בענשו כמו שנהרגו שאר הרוגי הבורא ברוך הוא; ורמז בזה לשאר האומות, שבחרות אפו יתברך עליהם, נמחה שמם מיני ארץ, כסנחריב ועמו, ובבל ועמה, שנהפכו כמהפכת ה' את סדום ועמורה, ושאר האומות הרוגי ה' שלא נשאר להם שם ושארית?! אין ספק שישראל לא היו כן, כי לא באו לידי כליה.
אבל "בסאסאה בשלחה תריבנה" כלומר כאשר נתמלאה סאתם ברשעתם "בשלחה" – בשלוח אותה מן הארץ והליכתם בגולה רב ודן אותה, לא בכליה...
וזכר עוד, שגם אותו גלות ושילוח לא היה לתכלית הנקמה אלא לתועלת ישראל למרק עוונותיו...
שד"ל:
וכי הכה ה' את יעקב באף ובחימה כדרך שהכה את מכהו, שהוא בבל? אם כהרג הרוגי ה' (שהם אויבי ה' והם הרשעים) נהרג יעקב? לא כן, כי בבל הושמדה לצמיתות ויעקב הושפל ועוד ישוב ויפרח.
והנה אפשר היה לקרוא "אם כהרג הורגיו" (הכתוב בספרים חסר) ותהיה הכוונה: הורגיו של ישראל, כמו שאמר תחילה "הכמכת מכהו" וכבר היו אנשים שבחרו בקריאה הזאת, ולא שמו על לב, כי משוררי לשון הקודש לא זה – הוא המבוקש אצלם, שיהיו מאמריהם מתאימים חלק כנגד חלק ממש, אבל בהיפך הם בוחרים שיהיו שני החלקים דומים מצד ובלתי דומים, מצד אחר...
ד"ה בסאסאה: כי אמנם עם בבל (הנזכרת למטה בתואר "עזר בצורה" – פסוק י') והיית לה לאויב בסאסאה – במידה גדולה וכפולה. "סאסאה" – כפול מן סאה, על דרך "יפיפיה".
ד"ה בשלחה: בשלח אותה מעל פניך, כלומר: כששלחת מעל פניך את בבל, לא שלחת כדרך ששלחת את ישראל, כי ישראל עוד יקומו וישובו לארצם, ובבל לא תוסיף לקום.
ד"ה הגה ברוחו: הופך פניו מהאל ואומר: ה' הגה את בבל ברוחו הקשה, כלומר: בחימה שפוכה לאין מרפא.
ד"ה בסאסאה: השם לא הריב את ישראל ולא חרה אפו בם עד נתמלאה סאתם, ו"בשלחה" – כאשר שלחו כל מוסר ויראת ה' מעליהם.
ד"ה הגה ברוחו הקשה: דיבר בדבורו הקשה, כלומר המתין להם עד שנתמלאה סאתם, ואז דיבר איתם קשות.
ויתורגם המקרא: ערשט אלס דאס זינדענמאס פאלל וואר, האדערסט דר (גאטט) וועגען איהרער אויסגעלאססענהייט; אלסדאן ערשט שפראך ער אן איינעם שטירמישען טאגע מיט שטרענגעם גייסטע.
1. |
למי מתייחס הכינוי של "מכהו" לפי דעת הפרשנים דלעיל, ואיזו מן הדעות נראית לך פשוטו של מקרא? |
| 2. |
במה שונה רד"ק מן האברבנאל ומשד"ל בפירוש המילה "בשלחה"? ומה הניעו לפרש כך? |
| 3. |
מהי טעותו של רד"ק בהסתמכו על נחמיה ג' ט"ו? |
4. |
כיצד מפרש כל אחד מן הנ"ל את מלת "בסאסאה"? (הסבר את דברי רד"ק המסומנים בקו). |
| 5. |
התוכל להביא הוכחה לאחד הפירושים למילת "סאסאה" משיר השירים א' י'? |
| 6. |
התוכל להביא נימוק נגד הקריאה של הורגיו (במקום "הרוגיו") נוסף על נימוקו של שד"ל? |
7. |
כיצד מתקשרים הפסוקים ז'-ח' לפסוק הבא אחריהם, לפי דעת אברבנאל? |
| ד. | משל השיבולת |
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם
וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
רד"ק:
ד"ה יחבֹּט: כמו שהוא חובט חטים מן הקש וכמו שהוא חובט זיתים מהאילן, כן יחבוט האל יתברך את ישראל מהאומות, כי הם בתוך העמים כחטים בתוך הקש וכזיתים בתוך אילן הזית, שילקט אדם ממנו הטוב, שהם הפרי ויניח הקש והעצים.
ד"ה משבלת הנהר: שבולת הוא חוזק מרוצת הנהר כמו (תהלים ס"ט) "ושבלת שטפתני".
באור, (דוד אוטטענזאסעד):
ואולי משתמש המליץ הקדוש במלת "שבולת" בַּמָקום הזה לדבר בלשון נופל על לשון (ווארטשפיעל)...
1. |
הסבר מה ראה רד"ק להביא כאן שתי דוגמאות לשימוש "חבט" (חטים בתוך הקש, זיתים בתוך אילן) ולמה לא הסתפק באחד מהם? |
2. |
מהי ההוראה הכפולה של "שבולת" בפסוקנו שאליה ירמוז הנביא לדעת בעל הבאור? |
| ה. | "האובדים" - "הנידחים" |
"וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
הסבר למה בא בגולי אשור הפעל "אבד" ובגולי מצרים הפעל "נדח"? ועיין יחזקאל ל"ד ט"ז. |
