היום השמיני
ויקרא פרק ט, פסוקים א - ז
| א. | אהרן נכנס ע"פ הדיבור - שאלות ברש"י |
"וַיְהִי ?ַ??ם הַ?ְמִינִי קָרָא מֹ?ֶה לְ?הֲרֹן ?לְבָנָיו ?לְזִקְנֵי ??ְרָאֵל"
רש"י:
ד"ה ולזקני ישראל: להשמיעם שעל פי הדיבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה ולא יאמרו: מאליו נכנס.
1. |
מה קשה לו בפסוקנו? |
2. |
ומקשים: ולמה לא יפרשנו רש"י כמו שפרש ראב"ע בשמות י"ב כ"א: ד"ה ויקרא משה לכל זקני ישראל: והם יאמרו לקהל. יישב קושייתם. |
| ב. | "זה הדבר" (1) |
"וַ?ֹאמֶר מֹ?ֶה זֶה הַ?ָבָר אֲ?ֶר צִ?ָה ה' ?ַעֲ??"
וטעם "ויאמר משה" – כאשר הראיתיך (בראשית כ"ד מ"ז) "ואשאל אותה" וטעמו: וכבר אמר להם משה: זה הדבר עשו, שיתנו שעיר לעגל וכבש ושור ואיל, אז יראה להם כבוד ה'.
והשווה דבריו:
ד"ה אותה הוכחת: ורבים יתמהו באמרם, שלא שאל (=העבד) כהגן, ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת (=שלא ממשפחת אברהם) היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום, כי (פסוק כ"ג) "ויאמר בת מי את", פירושו וכבר אמר לה קודם שיתן לה כלום, וכן אמר (פסוק מ"ז) "ואשאל אותה... ואשים הנזם".
ד"ה וישמע העם את הדבר הרע: ומהו? הוא הכתוב אחריו (פסוק ה') "אמור אל בני ישראל... (עד סוף הפסוק); וכמוהו (שמות ד' י"ט) "ויאמר ה' אל משה במדין". וכבר פירשתי (תהלים ע"ח כ') "הגם לחם יוכל תת" (ראב"ע שם: "לחם" הוא הבשר כמו "את קרבני לחמי לאשי") והעד "אם יכין שאר לעמו" שהטעם כפול כי "שאר" כמו בשר. כי כמוהו (שם ע"ח כ"ג) "ויצו שחקים ממעל" – וכבר ציוה שחקים, וככה זה. ואין צורך לתקון הגאונים: שיעשו ככה תמיד.
רמב"ן, פסוק ב':
ד"ה ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר: ור' אברהם אמר, כי טעם (פסוק ו') "ויאמר משה" שכבר אמר להם: "זה הדבר..." ואם כן – יתכן שיהיה שעור הפסוקים האלה כך: (א) "ויקרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל". (ו) "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'". (ב) "ויאמר אל אהרן: קח לך עגל...". (ג) "ואל בני ישראל תדבר לאמר: קחו שעיר עזים לחטאת". והנה קיצר בתחילה ופירש בסוף.
ואיננו נכון. אבל אחר שהזכיר להם הקרבנות (פסוק ה') "ויקחו את אשר צוה משה" חזר ואמר להם (פסוק ו') "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" שיקריבו הקרבנות על הסדר שיצוום...
1. |
מהו הקושי בפסוק ו' שאותו מנסים שני הפרשנים ליישב? |
2. |
מהי הדרך בה הולך ראב"ע גם במקומנו, גם בשמות ד' י"ט; ל"ג ד'; בראשית כ"ד י"ד; תהלים ע"ח, כ"ג? |
3. |
הסבר מה מאלצו בכל אחד מן המקומות האלה ללכת בדרך זו! היש אפשרות באחד המקומות ליישב את הקושי מבלי ללכת בדרכו? |
4. |
הסבר את דברי הרמב"ן המסומנים בקו. |
| 5. |
מהו הגורם לדחיית הרמב"ן את פירוש הראב"ע ("ואינו נכון")? |
| 6. |
כיצד מיישב הרמב"ן את הקושי שבפסוק ו' ובמה נאמן הוא בזה לשיטתו בכמה מקומות בפירושו? |
| ג. | "זה הדבר" (2) |
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'
תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'"
...ונראה שיכוון לומר על המעשה שהזכיר הכתוב בסמוך דכתיב (פסוק ה') "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'" – דקדק הכתוב לומר "לפני ה'" ולא "לפני אהל מועד", גם לא היה צריך לומר, שהרי אמר בסמוך (פסוק ה') "ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד"; אלא ירצה לומר שהכינו עצמם השלמות והמושכל והערכת עמידתם שהיא "לפני ה'", ובחינה זו היא השגת תכלית השלֵמות כמאמר דוד (תהלים ט"ז ח') "שויתי ה' לנגדי תמיד" (כי מימיני בל אמוט) כי בזה לא ימוט, "מימינו" שהיא התורה – "כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול" (המובאה הזאת מדברי הרמ"א שולחן ערוך, אורח חיים א' א') ומכל שכן לפני מלך מלכי המלכים.
וכשהשכיל משה במעשה זה, אמר להם: "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" – פירושו: ציוה ה' שתעשו אותו, שתהיו תמיד מעריכים בדעותיכם כי אתם עומדים לפני ה' "וירא אליכם כבוד ה'".
עוד יכוון בכלל אומרו "לפני ה'", שלא היה מסך מבדיל בינם לבין ה', כדכתיב (ישעיהו נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם", וזה יגיד שהיו שלמים עם ה'. וכי זה ידוייק על נכון אומרו "זה" על מעשה האמור בסמוך.
1. |
מה קשה לו בפסוק ו'? |
2. |
במה שונה פירושו גם מפירוש הראב"ע וגם מפירוש הרמב"ן דלעיל, ומהי הראיה לפירושו מלשון הכתוב? |
| ד. | יראתו של אהרן |
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ"
ספרא ז':
ויש אומרים: היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו. אמר לו משה: אחי, ממנו אתה מתירא? הָגֵס לבך וקרב אליו. לכן נאמר: "קרב אל המזבח".
רמב"ן, לדברי ספרא אלה, פסוק ז':
ד"ה קרב אל המזבח: וטעם זה, כי בעבור שהיה אהרן קדוש ה' ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל, היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו, כענין שנאמר (תהלים נ"א) "וחטאתי לנגדי תמיד", והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו, ולכך אמר לו משה "הגס דעתך", שלא יהיה שפל רוח כל כך, כי כבר רצה ה' את מעשיו.
מהי דרך הרמב"ן בפירושו את מדרש חז"ל הנ"ל? (והשווה לדרכו בפירוש מדרשי חז"ל: רמב"ן בראשית י"א כ"ח, ד"ה על פני תרח: החל מן "כי אברהם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון..." עד "כדברי רבותינו"; רמב"ן בראשית ל"ז ט"ו, ד"ה וימצאהו איש: ביחוד מן "ולהודיענו עוד כי הגזרה אמת..."; רמב"ן בראשית ל"ז י"ז, ד"ה נסעו מזה). |
| ה. | מניין אותיות התורה |
גמרא קידושין ל' א':
לפיכך נקראו ראשונים "סופרים", שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים: וא"ו דגחון (ויקרא י"א מ"ב) חציין של אותיות של ספר תורה, דרש דרש (ויקרא י' ט"ז) חציין של תיבות, והתגלה (ויקרא י"ג ל"ג) של פסוקים...
בעי רב יוסף: וא"ו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא?
אמר ליה: ניתי ס"ת ואימנינהו. מי לא אמר רבה בר בר חנה: לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום?
א"ל: אינהו בקיאי בחסירות ויתירות אנן לא בקיאין...
בעל תורה תמימה, פרק י"א פסוק מ"ב:
וייתכן דלרמז זה בא הוא"ו דגחון רבתא. אמנם כבר עמדו למניין ואין מספר החצי כאן מכוון, ואין ספק שזה הוא מפני שאין אנו בקיאין בחסרות ויתרות כמו חכמי התלמוד.
בעל תורה תמימה, פרק י"ג פסוק ל"ג:
והתגלח: ויתכן דלסימן הדבר בא כאן ושם גימ"ל (וא"ו) באותיות רבתיות. אמנם צריך עיון, דבחומשים אצלינו נסמן בפרשת צו על הפסוק "ויאפד לו בו" (ח' ז') חצי תורה בפסוקים...
גם בעל מנחת שי, דן בשאלה הזאת ואומר:
...ועדיין אין דעתי נוחה בזה... ותשבי יתרץ.
1. |
לשם מה ספרו הסופרים את מנין הפסוקים, התיבות ואפילו את האותיות? |
2. |
איזה פירוש נותן כאן בעל תורה תמימה לאותיות רבתיות? האם ידוע לך פירוש בכיוון אחר (למשל בפסוק של "שמע ישראל")? |
3. |
מהו הקושי, עליו רומזים בעל מנחת שי ובעל תורה תמימה? |
שאלה קשה ביותר
