מפקד הלויים

פסוק כ"ב

"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן"

הכתב והקבלה:

ואמר במנין ישראל (א' ב') "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", כי מנינם היה תחילת התנשאותם לעשותם ארבעה מחנות, ארבעה דגלים; אמנם הלויים שכבר היה להם התנשאות להיות כלגיון של מלך וה' נחלתם, גם סביב למשכן יחנו, ומניינם כעת שהוא ליחד עבודה מיוחדת לכל אחת ממשפחותיהם, והוא נשיאות-ראש חָדָש על מה שהיה להם, לכן לא אמר "שאו", כי אם "נשֹא" לשון מקור.

פסוק כ"ג

"מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם 
כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"

מלב"ים:

כי גרשון מצד שהיה הבכור היה הוא המצביא בראש והם באו לצבא שהצביא גרשון.

פסוק ל"ב

"וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם"

אברבנאל, מקשה:

למה אמר בבני מררי "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם", ולא תמצא כזה לא במשא בני קהת ולא במשא בני גרשון?

מלבי"ם:

שיקרא שם מיוחד לכל כלי שהם ממונים לשאתו, שהיו רושמים על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכל קרש היה ניתן במקום שזכה בו בפעם הראשונה, ועל כן ציוה לייחד שם לכל אחד, ולייחד מי הממונה לנשאו, וגם עליהם היה איתמר ממונה.

פסוקים ל"ד-ל"ז

"וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי"

אברבנאל:

...נבחרו בני מררי למשא הכבד שהיו נושאים, מפני שהיו בהם אנשים גדולים הרבה מאד מה שלא היה לגרשון ולא לקהת, ומחשבות הא-ל עמקו.

מלבי"ם:

...וזה מעיד שהיו אנשים גיבורי כח חלקם בחיים, ולכן נבחרו לעבודת משאות כבדים.

פסוק מ"ט

"עַל פִּי ה' פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"

ד"ה ופקודיו אשר צוה ה' את משה: ואותם הפקודים היו כמצווה, מבן שלושים שנה ועד בן חמישים.

גור אריה:

לומר שכך היה ולא היה טעות, שיהיה נמנה אחד יותר מבן חמישים ופחות מבן שלושים ע"י שטעה אחד בשניו.

ר' משה החפץ, מלאכת מחשבת:

ופקודיו אשר צוה ה': ...לבי אומר לי לפרש הפסוק על הפקידות והשררה... כי מצאנו אל כל משפחה מבני לוי משמרת עליה שוטר ומושל וזאת הפקידה והמינוי הוצרך הכתוב לכתוב שלא ליתן פתחון פה, לומר שעשה משה מעצמו ולכבוד אחיו ובניו.
והנה לעיל כבר כתב המנין שמנאם על פי ה'... אמנם בדבר השררה מי זה ואיזהו יוציאם ויביאם על משאם ועבודתם הוכרח לחזור ולהודיע, שגם זה עשה משה על פי ה' ולא מרוחו. זהו אמרו (מ"ט) "על פי ה' פקד אותם ביד משה" ולא ביד אהרן, שבזה נצטוה משה לבדו, והוסיף "איש איש על עבודתו ועל משאו", רצה שלכולם נתן לאיש עבודת משא, כאשר צווה.
אבל מה שנתן עליהם בזה מושלים ופקודים – וזהו אמרו "ופקודיו" ירצה המופקדים על כל איש ואיש האמור לפנינו – גם זה מאת ה' מן השמים, כאשר ציוה אל משה ולא מלבו.

במדבר רבה, פרשת נשא ו' (א') (ד' כ"ב):

"נשא את ראש בני גרשון" הדא הוא דכתיב (משלי ג') "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה". חכם קודם למלך ישראל, מת חכם – אין לנו כיוצא בו; מלך ישראל שמת – כל ישראל ראויין למלכות... כהן גדול קודם לנביא... נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לאמרכל, אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי; לוי קודם לישראל, ישראל לממזר... אימתי? בזמן שכולן שוים. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר "יקרה היא מפנינים" - אפילו מזה שנכנס לפני ולפנים (=לקודש הקדשים).
דבר אחר: "יקרה היא מפנינים" מדבר בקהת וגרשון, אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה, הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחילה אמר (במדבר ד' ב') "נשא את ראש בני קהת" ואחר כך אומר (ד' כ"ב) "נשא את ראש בני גרשון גם הם" – הוי "יקרה היא מפנינים", מבכור שיצא ראשון, ואין "פנינים" אלא תחילה, כמה דתימא (רות ד') "וזאת לפנים בישראל".

לדברי הדרשה הראשונה (לפני ה"דבר אחר") מעיר פרשן מדרש רבה מהרז"ו (איינהארן):

כל ענין זה הובא כאן אגב דרך הדרשה של "דבר אחר" השייך כאן.