ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי

עיין גם בגיליונות מטות תש"י, תשי"א, תשי"ז.

ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק, מליץ על שני השבטים על פי הפסוק ירמיהו י"ב ב' "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם":

 ...וכל זה חשד גדול, שאחר שלא קרוב ה' בפיהם אפשר שהוא רחוק מכליותיהם.

פסוק ו'

"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"

ספורנו:

ד"ה האחיכם יבואו למלחמה: האמנם תחשבו, שאחיכם ירצו לבוא להלחם כדי לכבוש.

ד"ה ואתם תשבו פה: במה שכבר נכבש, אין ספק שאינכם חושבים שישלח זה בידכם, ואין זה אלא להניא את לב אחיכם.

השווה לדברי השבטים ט"ו-י"ט את דבריהם הבאים:

פסוק כ"ה

"עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה 
טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד
וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה 
כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר"

 פסוק ל"א

"אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן
וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן"

פסוק י"ט

"כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"

רש"י:

ד"ה כי באה נחלתנו: כבר קבלנוה בעבר המזרחי.

רמב"ן:

ד"ה כי באה נחלתנו: (אחרי הביאו דברי רש"י) ואינו הגון שידברו כך לפני משה, לומר "כבר קבלנוה", כי איננו בידם, אבל ברצונו הדבר תלוי ולא יקבלוה עד שיתננה הוא להם.
אבל כך אמרו: לא תנחילנו אתם, למעט נחלתם בארץ הטובה שלהם, כי באה אלינו הנחלה הראויה לנו, שהיא ארץ מקנה, ולנו המקנה יותר משאר השבטים, והיא דרך בקשה, לא דרך מריבה.
או שיאמרו "כי לא ננחל אתם", כי אפילו אם לא תחפוץ לתת לנו עתה את הארץ, נעבור עמהם אנו וכל אשר לנו, אבל לא ננחל אתם, כי נשוב אל הארץ הזאת, שהיא נחלתנו הראויה לנו ושאנחנו רוצים בה ואין שאר השבטים חפצים בה כלל.

 פסוקים ג'-ד'

בעל "אור החיים", מקשה:

למה הוצרכו – אחר שפירטו שמות המקומות – לכללם "הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל", וכי היו לפניהם ארצות אחרות ששמם כשמם עד שהוצרכו לסמן את אלה ולומר "אשר הכה ה' לפני..." ומי לא ידע שהוא הכה?

בעל עקדת יצחק, מתרץ ייתור זה בעזרת הגמרא בבא מציעא ב' ע"ב:

"הוא אמינא: מציאה היא דרמו רבנן שבועה עליה משום דמורי ואמר: "חבראי לאו מידי חסר בה – איזל אתפיס ואתפליג",

      רש"י:

אינו מפסיד כלום, בחינם באה לו, בלא טורח.