אחרי החטא...

 פסוק ח'

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן"

שיר השירים רבה ג':

עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו. כיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים. תדע לך, שכן אמר רבי: עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור (=דבר ה') עומד על רגליו ולא היה מתיירא, כיון שחטא – כששמע קול הדבור, נתיירא ונתחבא שנאמר: "את קולך שמעתי ואירא".

 פסוק ח'  

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם"

בראשית רבה י"ט (ז'):

"וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן" – אמר ר' חלפון: שמענו שיש הילוך לקול, שנ' "וישמעו את קול ה'... מתהלך..." והילוך לאש, שנאמר (שמות ט') "ותהלך אש ארצה". אמר ר' אבא בר כהנא: "מהלך" אין כתיב כאן אלא "מתהלך" – מקפץ ועולה: עיקר שכינה בתחתונים היתה*, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע ראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש לשלישי, דור המבול לרביעי...

רש"י:

ד"ה וישמעו: שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן.

רמב"ם, מורה נבוכים א' פרק כ"ד:

"ההליכה" גם כן מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעלי החיים. (בראשית ל"ב) "ויעקב הלך לדרכו" – וזה הרבה (=שימוש זה שכיח בלשון). וכבר הושאל זה השם להמשיך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי החיים (בראשית ח' ה'): "והמים הלכו הלך וחסור" (שמות ט' כ"ג) "ותהלך אש ארצה", ואחרי כן הושאל להתפשט ענין אחד והראותו – ואם אינו גוף כלל – אמר (ירמיהו מ"ו) "קולה כנחש ילך" (=השמועה על האיד הבא עליהם – על מצרים – באה ומתפשטת כלחישת נחש. פירוש אבן שמואל) וכן אמרו (בראשית ג'): "קול ה' אלוקים מתהלך בגן" – ה"קול" הוא שנאמר עליו שהוא 'מתהלך'.

רד"ק:

ד"ה וישמעו: יש מפרשים: בעוד שהיה אדם מתהלך בגן שמע את קול אלוקים, ומאחר שאמר "וישמעו" היה לו לומר "מתהלכים", והנכון כי הטעם "מתהלך" על קול ה', כי מצאנו בו "הליכה" (ירמיהו מ"ו כ"ב) "קולה כנחש ילך"...

רמב"ן, (אחרי הביאו את המדרש ואת הרמב"ם):

ד"ה וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן:  ולפי דעתי כי טעם "מתהלך בגן עדן" כטעם (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם" (בראשית י"ח ל"ג) "וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם" (הושע ה' ט"ו) "אלך ואשובה אל מקומי" והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא או הסתלקותו מן המקום שנגלה בו.
וטעם "לרוח היום", כי בהגלות השכינה תבוא רוח גדולה וחזק כענין שנאמר (מל' א' י"ט י"א) "והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'", וכן (תהלים י"ח י"א) "וידא על כנפי רוח". וכתוב באיוב (ל"א א') "ויען ה' את איוב מן הסערה". ולפיכך אמרו בכאן כי שמעו קול ה' שנתגלתה השכינה בגן כמתקרב אליהם לרוח היום, כי רוח ה' נשבה בו – בגן, כרוח הימים, לא רוח גדולה וחזק במחזה, כבשאר הנבואות, שלא יפחדו ויבהלו.

פסוק י"א

"מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה"

רש"י:

מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד עירום?

פסוק י"ב

"הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי"

רש"י:

ד"ה אשר נתתה עמדי: כאן כפר בטובה.

רמב"ן:

ד"ה האשה אשר נתתה עמדי: כלומר, האשה אשר בכבודך נתת אותה לי לעזר, היא נתנה לי מן העץ, והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל, וזהו שאמר בענשו: "כי שמעת לקול אשתך", שלא היית נזהר לעבור על מצוותי בעבור עצתה. ורבותינו קורין אותו בזה "כפוי טובה" (ע"ז ה ע"ב), ירצו לפרש, שענה אותו: אתה גרמת לי המכשול הזה, שנתת לי אשה לעזר והיא יעצתני להרשיע.

פסוק י"ג

"הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי"

לפי שד"ל בכורי עתים תקפ"ח עמ' קמ"ג, יש להבדיל בין "המשיא" ובין "המסית", והוא קובע את ההבדלים על פי הפסוקים הבאים:

מלכים ב', י"ח כ"ט:

"אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם..."

 ירמיהו ד' י':

"אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם"

ירמיהו כ"ט ח':

"אַל יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם..."

ירמיהו ל"ז ט':

"אַל תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים..."

דברים י"ג ז':

"כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ... לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים..."

שמואל א', כ"ו י"ט:

"אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי..."

יהושע ט"ו י"ח:

"וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה..."

איוב ב' ג':

"וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם"

פסוק י"ג

"וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי"

רש"י:

ד"ה: השיאני: הטעני, כמו (מלכים ב' י"ח) "אל ישיא אתכם חזקיה".

ר' אליהו מזרחי, מפרש את דבריו:

לא לשון הסתה ופיתוי, דאם כן אין זו תשובה לדברי השם!

גור אריה:

לא לשון הסתה, דאין זה תשובה לחוטא שאומרים לו: "למה חטאת?" והוא ישיב: "פלוני הסית אותי".

והשווה פסוק י"ד, רש"י:

ד"ה כי עשית זאת: מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית...

הרא"ם, מקשה על דברי רש"י האחרונים:

יש לתמוה על דברי רש"י ד"ה כי עשית זאת, אם כן – 'השאה' זו 'הסתה'?

ר' אליעזר היילפרין, בפירושו לרש"י באורי מוהרא"ל:

לפי מה שקבעו בעלי הלשון על ההבדל בין "משיא" ובין "מסית" סרה תלונת הרא"ם מעל רש"י.