גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שאלות ודיוקים ברש"י

ב.

לסגנונו של רש"י

ג.

עדיין אין הגזר דין נחתם

פרשת וירא
שנת תשכ"ו

סדום

בראשית פרק יט

א.  שאלות ודיוקים ברש"י

1) פסוק י"א

ד"ה פתח: הוא החלל שבו נכנסים ויוצאים.

 

מקובלנו שאין רש"י מפרש מילה אלא עם הופעתה הראשונה בכתוב. מה ראה רש"י שלא לפרש מילה זו בבראשית ד' ז', ולא בו' מ"ז, ולא בי"ח א' וראה לנחוץ לפרשה דוקא בפסוקנו?

 

2) פסוק י"א

ד"ה מקטן ועד גדול: הקטנים התחילו בעבירה תחילה שנאמר (י"ט ד') "ואנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן", לפיכך החלה הפורענות מהם.

 

א. 

מה קשה לו?
ואל תאמר שקשה לו הסדר והיה לו לומר "מגדול ועד קטן", שהרי כתב גם בשמות ד' כ"א:

ד"ה בביתך: ואחר כך "בבית עבדיך", הוא התחיל בעצה תחילה (שמות א') "ויאמר אל עמו הבה נתחכמה" וממנו התחילה הפורענות.

וכן שמות י"ד ד':

ד"ה בפרעה ובכל חילו: הוא התחיל בעברה וממנו התחילה הפורענות.

ב. 

מקורו של רש"י הוא בבראשית רבה ג' (ח):

מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות, שנאמר (ד') "ואנשי סדום וגו'", לפיכך הוכו בסנוורים מקטן ועד גדול. דכוותיה (בראשית ז' כ"ג) "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה..." מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות. דכוותיה (שמות י"ב י"ב) "כל בכור בארץ מצרים" – מי שהתחיל בעבירה ממנו מתחילה הפורענות...

מה ראה רש"י שלא להביא דברי המדרש האלה לעיל בבראשית ז' כ"ג, ולא נמנע מלהביאם במקומנו, וכן בשמות י"ב י"ב, וכן בשני המקומות שהובא לעיל בשאלה 2 (א)?

3) פסוק י"ב

ד"ה עוד מי לך פה: פשוטו של מקרא: מי יש לך עוד בעיר הזאת, חוץ מאשתך ובנותיך שבבית, ומדרש אגדה: עוד: מאחר שעושין נבלה כזאת, מי לך פתחון פה ללמד סניגוריא עליהם, שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות, קרי ביה מי לך פֶּה (בסגול).

 

א. 

לפי מפרשי רש"י אין רש"י מוסיף דבר מדרש על פירוש פשוטו אלא אם כן לא הניח הפירוש לפי פשוטו את דעתו.

הסבר במה אין פירושו הראשון "פשוטו של מקרא" יכול להשביע את רצונו עד שהוכרח להביא גם דברי המדרש?

ב. 

בעל גור אריה, (מהר"ל מפראג) מקשה על דברי רש"י האחרונים:

והלא לעיל משמע דלוט היה אומר על אנשי סדום דהיו רשעים?!

מהיכן משמע שהיה אומר כן?

נסה לישב קושייתו ולהוכיח שאין סתירה בדברי רש"י.

4) פסוק י"ב

ד"ה חתן ובניך ובנותיך: אם יש לך חתן או בנים ובנות הוצא מן המקום.

 

מה ראה רש"י לשנות מלשון הכתוב ולהשמיט את הכינוי שב"בניך ובנותיך"?

5) פסוק י"ב

ד"ה ובניך: בני בנותיך הנשואות.

 

א. 

מה קשה לו?

ב. 

לפי דעת בעל לבוש האורה, על רש"י (ר' מרדכי יפה):

"בנותיך" האמורות כאן לדעת רש"י – בנות הבנות.

מניין לו שכן הוא?

6) פסוק ט"ו

ד"ה פן תספה: תהיה כלה. (דברים ב') "עד תום כל הדור" מתורגם: "עד דסף כל דרא".

 

א. 

מה ראה רש"י שלא לפרש שורש זה עם הופעתו הראשונה י"ח כ"ג תספה?

ב. 

השוה דברי רש"ימגילת אסתר ט' כ"ח:

ד"ה לא יסוף: תרגום של יתום, דמתרגם (דברים ב') עד תום – עד דסף. ואין אפשר לו להיות מגזרת (בראשית י"ט י"ד) "פן תספה" או מגזרת (שמואל א' כ"ז א') "עתה אספה יום אחד ביד שאול", שאם כן היה לו לכתוב (כאן במגילת אסתר) "וזכרם לא יסָפֶה מזרעם".

הסבר באיזה כיוון השתנו תפישותיו הדקדוקיות של רש"י מזמן פרשו את התורה עד זמן פרשו את אסתר!

7) פסוק כ"א

ד"ה גם לדבר הזה: לא דייך שאתה ניצל, אלא אף כל העיר אציל בגללך.

א. 

מה קשה לו?

ב. 

האם פירש רש"י את ה"גם" במקומנו כדרך שפירשו בבראשית ג' ו':

ד"ה גם: לרבות כל בהמה וחיה.

 או הלך במקומנו בדרך אחרת?

ג. 

האם הקושי ב"גם" של כ"ב כ' הוא אותו קושי שבפסוקנו? ועיין דברי רש"י שם!

8) פסוק כ"א

ד"ה הפכי: הופך אני, כמו (בראשית מ"ח ה') "עד בואי"; (בראשית ט"ז) "אחרי רואי"; (ירמיה ל"א) "מדי דברי בו".

 

א. 

מה קשה לו?

ב. 

האם הכינוי של "הפכי" שווה לכינוי של "כהוציאם" בפרקנו (פסוק י"ז) או לכינוי של (שמות י"ב מ"ב) "להוציאם"?

נמק תשובתך.

9) פסוק כ"ב

ד"ה כי לא אוכל לעשות: זה עונשן של מלאכים על שאמרו (י"ג) "כי משחיתים אנחנו" ותלו הדבר בעצמן, לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר, שאין הדבר ברשותן.

 

א. 

היכן מצינו במקרא עוד שנענש מי שתלה הגדולה בעצמו?

ב. 

בעל צידה לדרך, מקשה:

וקשה לי, למה נענשו, הלא יש לומר, שבשליחותו של מקום אמרו לו "כי משחיתים אנחנו", כמו שפירש רש"י י"ח י' ד"ה שוב אשוב: לא בישרו המלאך שישוב אליו, אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (בראשית כ"א) "ויאמר לה מלאך ה': הרבה ארבה" והוא אין בידו להרבות אלא בשליחותו של מקום אמר לו כן.

ישב קושיתו!

10) פסוק כ"ב

ד"ה כי לא אוכל: לשון יחיד. מכאן אתה למד, שהאחד הופך והאחד מציל, שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד.

 

א. 

בעל גור אריה, מקשה:

ולמה לא למד שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד לעיל מפסוק י"ז ויאמר המלט על נפשך?

ישב קושיתו!

ב. 

בתחילת פרשתנו אמר רש"י, י"ח ב':

ד"ה שלשה אנשים: אחד לבשר את שרה, אחד להפך את סדום ואחד לרפא את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.

למה שינה כאן ולמד שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר