מתנות כהונה

פסוק ז'

"וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת"

רש"י: 

ד"ה עבודת מתנה: במתנה נתתיה לכם.

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י):

ד"ה עבודת מתנה אתן את כהונתכם: לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יהיה חייב מיתה. והנכון בעיני שיאמר, ועבדתם עבודת כהונה ואיננה לכן עבודת שעבוד כעבודת עובדי המלכים, אבל עבודת מתנה גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי, כעניין שדרשו (פסוק ח') "למשחה" – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים.

רש"ר הירש:

הכתוב מאפיין את עבודות הכהנים במקדש כ"עבודת מתנה", עבודה של מסירות והתמסרות. כל העשיות, אשר עליהם נצטוו במקדש, עולות ומתעלות למושג "מתנה". בעוד שהמקדש וכליו: ארון, שולחן ומנורה מביאים לתודעתנו את אשר ניתן לנו מאת ה' (על ידי התורה ולמען התורה), הנה תכלית העבודה במקדש היא ללמדנו מסירת כל עצמותנו וכל הטוב הניתן לנו מאת ה' – לה' לבדו... (דברי-הימים א' כ"ט י"ד) "מידך נתנו לך".

ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה:

ד"ה עבודת מתנה: רוצה לומר עבודת הכהונה המסורה לכם בייחוד, כולם תוכן עניינם שיש בהם מתנה, כלומר נתינה על דבר אחר, כגון זריקת הדם והקטרת חלבים ואברים, ניסוך המים והיין, ורק על עבודות אלה שהן מתנות – אם קרב זר עליהם חייב מיתה, אבל עבודה שאיננה מתנה, כלומר שאין בה נתינה, כגון תרומת הדשן, שאין בה כי אם עבודת סילוק, שמסלקין ומסירין מעל המזבח, אין בה חיוב מיתה לזר...

פסוק כ'

"בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ"

ספרי:

"בארצם לא תנחל" – בשעת חילוק הארץ. "וחלק לא יהיה לך בתוכם" – בביזה. "אני חלקך ונחלתך" – על שולחני אתה אוכל, על שולחני אתה שותה.

רמב"ן:

ד"ה בארצם לא תנחל: שתהיה נוחל חלקך כאחד מכל שבטי ישראל, וחלק קטן לא יהיה לך בארצם כלל. כי הערים אשר ניתנו להם – ערי מקלט היו, ולצורך ישראל הן...

אברבנאל:

נתתי לך את כל המתנות האלה, לפי שאתה לא תנחל עם ישראל בארצם, וחלק לא יהיה לך בתוכה, אפילו השלל וביזת האויבים, כדי שלא תטריד מחשבותם בעבודת האדמה, כי אני חלקך ונחלתך, ואין לך להשתדל כי אם בעבודתי שהיא חלקך ונחלתך, והמתנות האלה יספיקו לצרכיך ההכרחיים מבלי טורח.

ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת:

כוונת הכתוב שהכהנים לא יהיו משועבדים אל ישראל על המתנות והתרומות אשר ירימו מהם, אך יכירו וידעו כי מתת אלוקים היא להם, כי כל תרומות הקדשים ירימו בני-ישראל לה', והם משולחן גבוה זכו. ומה שנוחלים אינו נחלת ארצם של ישראל, ואינו חלקם אלא חלק ה' שהוא בתוך בני-ישראל.