עצי הגן

בראשית פרק ב, פסוקים ט - טז

עיין גם גיליונות בראשית תש"ו, תש"ך.

פסוק ט'

"וַיַּצְמַח ה' אֱ-לֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע"

עקדת יצחק, שער השביעי:

הצמיח לו שם כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, הקדים מה שהוא על צד היותר טוב מפני מעלתו, כי מהידוע שהדבר אשר כזה הוא מעולה מהנמצא לו על צד ההכרח, כמו שכתב החוקר בפרק א' במידות על האהבה, אמר "ואינו דבר הכרחי לבד אבל הוא גם דבר טוב"... וכך הדברים הנחמדים למראה מתוספת המזונות וחלופיהן ושינוי הטעמים ומיני ערבותם, וכן בשאר העניינים מהמלבוש והדירה וזולתם היותר נאותים לעונשים לבלות ימיהם בטוב ושנותם בנעימים.
ועל הצורך ההכרחי אמר "וטוב למאכל", כי זה מה שיכלול המזון ושאר הצרכים ההכרחיים אשר אי אפשר להתקיים זולתם, כי כולם הכרחיים כמוהו.
ולפי ששני מיני אלו הצרכים הם מצד החלק החומרי, כללם בזיכרון עץ אחד ואמר: "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל" כי היו לאחדים.
והזכיר אצלם "מן האדמה" לומר שהם לצורך הכוח הארצי, מה שלא אמר בשני האחרים, ואולם לצורך הכוח השכלי המוחלט הצמיח לו עץ החיים אשר בתוך הגן והוא אשר יחזיק הכוח השכלי הנותן בו כוח לעמוד על אמיתת המושכלות להבדיל בין האמת והשקר ולהידבק תמיד בחיים הנצחיים כי הוא חלקו ועץ חיים הוא למחזיקים בו. וכן באמת הורהו ה' עץ החיים אשר הוא מזון הכוח השכלי וכמו שאמרה התורה על עצמה (משלי ה') "כי מוצאי מצא חיים".
ואמר שהוא "בתוך הגן", כי כן יסבוב עליו הגן כולו, כי הוא תוכיות הכל ועיקר הכל ותכלית הכל.
אמנם לצורך ההתבוננות מהשכל המעשי – בכל מה שיצטרך אליו אדם קצת עם קצת חיים נאותים אנישיים אשר בו יסדר המלאכות והדתות ויישוב המדינות והנהגתם, כי הוא המחויב שישתלם בו השכל האנושי להגיע אל החיים השכליים בהחלט, והוא העניין שהשתדלה בו התורה האלוהית בשיעור נפלא – ראה אלוקים והצמיח אצל עץ החיים את עץ הדעת טוב ורע; הודה כי מסגולת זה העץ הוא, כי בשימוש בו ובמראהו ובריחו ובמגעו ואולי בטעימא ממנו לבד נקנה לאדם רוח דעת טוב ורע בכל אלו העניינים, כי הידיעה הזאת לא תשלם כי אם בידיעת שניהם הטוב להידבק בו והרע למאוס אותו..
והנה היה עץ הדעת אצל עץ החיים להישירו אל מה שראוי ממנו להגיע אל החיים האמיתיים שהוא הטוב, לא שישתקע בו ויחשוב לו לתכלית, כי הוא הרע והנאסר עליו. והיה זה על הדרך שנאמר בתורה האלוקית, "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב" (דברים פרק ל'), תורה כי הם שני עניינים קרובים ומצרניים, לא יתפרדו רק ליודע להשתמש בו כהוגן.
ורוב התורה או כולה אינו אלא לסדר זה הטוב המגיע האדם אל החיים..
והנה עם זה כבר צייר וחקק במעשה הגן הזה צורת העולם בכללו ואגבו צורת העולם הקטן שהוא האדם וכל מיני חייו..

מהן התמיהות הסגנוניות בפסוקנו שעליהן עומד בעל העקדה?

מהו לדעתו היחס שבין עץ החיים לבין עץ הדעת?

במה שונה תפישתו מן התפישה הרגילה באיסור האכילה מעץ הדעת?

מה הייתה לפי פירושו טעות האישה באומרה "ולא תגעו בו"?

מהי לדעתו מטרת התורה כולה או רובה, ומה מקום ראה פסוקנו לדבר על מטרת התורה כולה?

כיצד מפרש בעל העקדה את הפסוק דברים פרק ל' פסוק ט"ו?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר