הכנות יעקב לפגישה עם עשו

ועיין גם גיליון וישלח תשכ"ג.

פסוק ח'

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"

אברבנאל:

פַּחַד יעקב ויראתו מעשו לא היו מחולשת אמונתו, כי באמת לבו בטוח בה'. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמיתי שבהכנסו למלחמה יפחד מהמוות וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה בחיים ויבחר המוות היפה, וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שיכנס למלחמה בחשבון שלא ימות, לא יקרא גיבור; כמו שמי שייתן צדקה להבזות הממון בעיניו לא יקרא נדיב, כי לא יעשה זאת לטוב בחירתו, אלא מפני היותו מבזה הממון, הלכך ראוי לגיבור שיתעצב מן המוות ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה...
וכך היה עניין יעקב, כי אם היה בלתי ירא מעשו שיהרגהו ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על בטחונו על ה' וביעודיו, כי היה הולך אליו לחשבו כי יתנהג איתו כאח. אבל עתה ששער בשנאתו אותו וידע זה בברור עד שהכוח החיוני שבו התפעל מזה, כי פחד , ועם כל זה שכלו, המנהיג את הכוח המתעורר אשר לו כמו שראוי לבעל המעלה, גער בו על פחדו והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת ראוי להיקרא מאמין בנבואתו ובוטח ביעוד אלוקיו.

מלבי"ם:

הנה הבוטח בה' אין לו לירא מבשר ודם, והיראה מורה שאין בטחונו כראוי, כמו שאמר (ישעיה נ"א י"ג) "מי את ותראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך", בפרט שיעקב הייתה לו הבטחה מה' ולא היה לו לירא, וה' אינו עושה נס למעלה מדרך הטבע רק למי שבוטח בו בכל לבו. ואחר שראה יעקב שהוא מתיירא לכן "ויצר לו", לזאת עצמו היצר לו, שמזה דן שאינו ראוי לניסים אחר שביטחונו בלתי שלם, ועל כן ניסה לעשות הכנות טבעיות וטכסיסי מלחמה.

פסוק י"ג

"וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ"

העמק דבר:

מה שמוכח שזהו דעתו ורצונו יתברך, זה יקרא גם דברו ואמרתו.

פסוק ט'

"וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"

אבן כספי, מצרף לכסף:

כטעם עם מה שאמר (פסוק י"ג) "היטב איטיב עמך" וכן הוא שינוי עשרת הדברות.

פסוק כ"א

"כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו           בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי
וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו                אוּלַי יִשָּׂא פָנָי"

מקרא כפשוטו, (אהרליך):

בשאר הלשונות לא ידבר המדבר בתיבה אחת והיא משמשת שני פנים בנשימה אחת, כי כעור הוא להם, לא כן לשון המקרא, כי הדור הוא לו הדבר הזה ליופי. ובכן נזכר כאן "פנים" ארבע פנים, ולא ראי זה כראי זה.

פסוק כ"א

"כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי"

ראב"ע:

ד"ה כי אמר: יעקב בלבו, אלה דברי משה.

רמב"ן:

ד"ה אכפרה פניו במנחה: ... אבל הנכון, כי עתה הוסיף לפרש להם כשיאמרו: "הנה גם הוא אחרינו" בלשון כבוד, כלשון הזר, "גם הנה עבדך יעקב אחרינו והקדים אותנו לפניו לתת כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת, כאשר יתנו העבדים כפרס בתת להם רשות לראות פני המלך, ואחרי כן אראה פניו, כי אולי ישא פני ויכבדני, להיותי מרואי פני המלך". וזה דרך מעלה מיראתו ממנו.

פסוק כ"א

"אוּלַי יִשָּׂא פָנָי"

אבן כספי, מצרף לכסף:                       

לשון נשיאת פנים נכבד מאד בהסכמת העברי, כי זה העניין משתנה מצד היות הפנים מן הנושא או מן הנשוא לו, וכבר קדם לנו, כי שרש "נשא" בכל מקום מעניין הרמה, והנה כתוב (במדבר ו') "ישא ה' פניו אליך", וכתוב (דברים י' י"ז) "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", שזה פני הנשא אליו, וכתיב (ויקרא י"ט) "ולא תשא פני דל", וכתיב (שמואל ב' כ"ב) "ואיך אשא פני אל יואב אחיך", והנהיג כל אחד כפי הראוי לו, כי זה עניין נכון בעברי ובהגיון.
ובכלל, כי עניין כולל בהגיון, כי התואר איזה שיהיה, נכון לצרפו עם הפועֵל ועם הפעוּל והכל ממאמר המצטרף, ולכן נאמר (שמות ו' ז') "סבלות מצרים" וסבלות ישראל, ונאמר (שמות י"ד י"ג) התייצבו וראו את ישועת ה' וכן "קללת אלוהים" ונאמר קללת אדם.
וזכור זה והקש על זה תמיד.