הפטרה לשבת ראש חודש

1.

מהם הרעיונות המשותפים לפרקנו (ס"ו) ולפרק הקודם לו (ס"ה)?

2.

רבים מוצאים כמה רעיונות משותפים בפרקנו עם רעיונות שבמזמורי תהלים נ'-נ"א, אילו הם?

3.

לדעת כמה מפרשים חוזרת הנבואה האחרונה שבספר ישעיה בפסוקיה הראשונים על הנאמר בנבואה הראשונה שבספר ישעיה, פרק א' י"א-ט"ו. ואילו לדעת שד"ל "אין הפסוקים האלה (ב'-ג') דומים בעניינם לנאמר בישעיה א' "למה לי רוב זבחיכם..."" נסה להכריע בין הדעות.

ויקרא רבה כ"ב:

(ויקרא י"ז ו') "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כבש או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך..." הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ו) "שוחט השור מכה איש, זובח שה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך און".
ר' יוחנן ור' שמעון שמעון בן-לקיש, ר' יוחנן אומר: כל מי שגוזל את חברו שוה פרוטה מעלין עליו כאלו הורגו. ואית ליה קריין סגיין (ויש לו כראיה לדבריו – מקראות רבים) (ישעיה ס"ו) "שוחט השור - מכה איש"; (יחזקאל י"ט) "וילמד לטרף טרף - אדם אכל"; (משלי א') "כן ארחות כל בוצע בצע – את נפש בעליו יקח"; (יואל ד') "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם"; (שמואל ב' כ"א) "ויאמרו (הגבעונים) אל המלך: האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל" וכי הוא הרגן או דמה להן? אלא ע"י שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.
וריש לקיש הוה מסרס קרייא: מכה איש – שוחט השור, עורף כלב – זובח השה; דם חזיר – מעלה מנחה; מברך און – מזכיר לבונה; גם המה בחרו בדרכיהם.

פירוש מהרז"ו, למדרש רבה:

ריש לקיש דורש על פי מידת ממוקדם שהוא מאוחר בענין, מה שנקרא אצל מפרשים 'סרסהו ופרשהו': מכה האיש דומה בעינו לשוחט שור... וכמו שאמר בסוף המקרא, "גם המה בחרו... ובשקוציהם נפשם חפצה" כאלו היו עושים מצוות.

פסוק ג'  

"שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ         זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב
מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם חֲזִיר          מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן"

רש"י:

...אבל עתה אין לי חפץ בכם, שהרי שוחט השור הכה את בעליו וגזלו ממנו, לפיכך זובח השור דומה לפני כעורף הכלב, והמעלה מנחה הרי הוא שקץ לפני כדם חזיר.

ד"ה מזכיר לבונה: המקטיר לבונה כמו "אזכרתה" (ויקרא כ"ד ז') "והיתה ללחם לאזכרה".

ד"ה מברך און: לשון "ברכה נופל בתשורה שהיא להקבלת פנים, כמו (בראשית ל"ג) "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך"; (מלכים ב' י"ח ל"א) "עשו אתי ברכה וצאו אלי".

ד"ה מברך און: מתשיר אונס – זהו פירושו.

רד"ק:

ד"ה שוחט שור: אמר: מי שישחוט השור להקריבו לפני והוא ברשעו, הרי אני חושב אותו בשחטו השור כאילו מכה איש ומת, וכן זובח השה להקריבו כאילו ערף כלב להקריבו לפני, וכן מעלה מנחה לפני כאילו מעלה דם חזיר לפני... וכן מזכיר לבונה כאילו מברך און ודבר שוא לפני, כלומר גזל שהוא און ושוא.

ד"ה מזכיר: מקטיר, כמו "אזכרתה לה'".

ד"ה מברך: מביא מנחה כמו (בראשית ל"ג) "קח נא את ברכתי" שענינו – מנחתי.

באור:

ד"ה שוחט השור: כלומר: הרי זה ירצה לפני? אם על מזבחי ישחט שור ועל מזבח האלילים זובח גם אדם? ואם הוא מקריב שה לשמי, ועורף כלב לשם עבודה זרה, מעלה מנחה על שולחני הטהור, ומעלה דם חזיר על במת השיקוצים.

ד"ה מזכיר לבונה לפני ומברך און: שם עבודה זרה, על-דבר הכתוב (שמואל א' י"ט) "ואון ותרפים הפצר". הנה בזה יחולל שמי שתי פעמים: (א) במה שיתן כבודי לפסילים, (ב) במה שישחית כוונת הקרבן ויחשוב בלבו לתת לו שוחד בהם, כאשר יתן לאליליו.

שד"ל:

... והנה ידוע כי עובדי עבודה זרה בהיותם מאמינים בהבלי אלוהות לא היו מתרחקים ולא נמנעים מהעלות עולות וזבחים גם לה' במקדשו; על כן ישעיה אומר כנגדם: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" ואיך תוכלו אתם לבנות לי בית ומה תוכלו לתת לי, שלא יהיה שלי, והלא תבינו שמה שאני רוצה בעולות וזבחים אינו אלא להיותי מקבל תשובת השבים והנכנעים לפני, "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד אל דברי", ועתה אין הדבר כן, כי שוחט השור לעולה לפני הוא גם כן מכה איש, וזובח השה הוא גם כן עורף כלב לעבודה זרה, ומי שהוא מזכיר ומקטיר לבונה לפני הוא גם כן מברך האלילים שהם און והבל.

1.

כמה פירושים שונים (עקרונית) ניתנים בזה לפסוקנו, ומה ההבדל ביניהם?

2.

האם מסכים אחד הפירושים לדעת אחד משני האמוראים שהובאו בשאלה ב'?

3.

לפי מי מן המפרשים הנ"ל היו ישראל "פוסחים על שתי הסעיפים" כדברי אליהו (מלכים א' י"ח כ"א)?

4.

מה פירוש המילה "מתשיר" שבדברי רש"י בד"ה מברך און?

5.

כיצד מתקשר פסוקנו לקודמו וכיצד לפסוק שלאחריו?

פסוק ה'

"אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה' וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ"

שונות דעות המפרשים בפסוק זה וביחוד בשאלה, במה פותחים ובמה מסתיימים דברי "אחיכם שונאיכם מנדיכם" והנה הפסוקים מועתקים בסימני פיסוק לפי אחדות מדעות המפרשים:

א. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם: "למען שמי יגדל ה'" ונראה בשמחתכם והם יבושו.

ב. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם: "למען שמי יגדל ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו".

ג. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם: "למען שמי יגדל ה' ונראה בשמחתכם" והם יבושו!