בשבעים נפש

פסוק ח'

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו..."

רשב"ם:

יעקב מחשבון שבעים נפש כמוכיח לפנינו, לפי הפשט.

פסוק ח'

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה"

ספורנו:

הראויים בכל אלה, שיהיה נחשב כל אחד מהם ונודע בשם אישי, והם יעקב ובניו בלבד, כאמרו (שמות כ"ח, כ"ט) "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו... לזכרון לפני ה'...", אבל שאר שבעים נפש, אף על פי שהיו צדיקים לא עלו למעלת אלה.

פסוק ח'

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה"

רש"י:

על שם השעה קורא להם הכתוב "הבאים". ואין לתמוה על אשר לא כתב "אשר באו".

פסוק י'

"וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית"

בראשית רבה פ':

(בראשית ל"ד) "ויקחו את דינה אחותם"... אמר רב הונא: אמרה: "ואני אנה אוליך את חרפתי?!" עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה, הדא הוא דכתיב "ושאול בן הכנענית" – בן דינה שנבעלה לכנעני.
ר' יהודה ור' נחמיה – ר' יהודה אמר: שעשה (=שכם בן חמור) כמעשה הכנענית, ר' נחמיה אמר: שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים.

רש"י:   

בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא הייתה דינה רוצה לצאת, עד שנשבע לה שמעון שישאנה.

ראב"ע:

לעד כי נשי השבטים היו ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה, בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן לקחת כנענית, ועל זה הדבר הזכיר מות ער ואונן בעבור היותם בני כנענית.

רד"ק:

נראה, כי כולם נזהרו במצוות אברהם זקנם, שלא ליקח אישה מבנות כנען, ושמעון גם כן. אלא אחר שלקח אשתו ראשונה והיה לו בנים ממנה, לקח אשה אחרת כנענית, והיה לו ממנה שאול, לפיכך פרסמו הכתוב.

אבן כספי:

ולא זכר על זולתו עניין אשה מהם, וזה להעיר גנותו ולהעיר שבח האחרים.

שד"ל:

ואני בילדותי אמרתי כי אולי דינה נתעברה משכם וילדה בת, והבת ההיא קראו שמה "כנענית", כי היה אביה כנעני, ולקח אותה שמעון על נשיו לו לאישה וילדה לו את שאול, וזה טעם "שאול בן הכנענית". שלא היה צריך להזכיר שם אמו, אלא הזכירה מפני שגם היא הייתה מיוצאי ירך יעקב, ובה נשלמו השלושים ושלוש נפשות בני לאה. וכשבא לומר (כ"ו) "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב", הוציאה מן הכלל ואמר "ששים ושש", מפני שגם היא אחת מנשי בני יעקב, ועמה היו ששים ושבע; ועם יוסף ובניו – שבעים!

פסוק כ"ו

"כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ"

רש"י:

ד"ה כל הנפש הבאה: שיצאו מארץ כנען לבוא מצרים, ואין זו לשון עבר אלא לשון הווה. כמו (אסתר ב') "בערב היא באה" (בראשית כ"ט ו') "והנה רחל בתו באה עם הצאן" לפיכך טעמו למטה באל"ף;
לפי שכשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא שישים ושש. והשני "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים, שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתווספה להם יוכבד בין החומות.

רשב"ם:

ד"ה יוצאי ירכו הבאים מצרימה כל נפש ששים ושש: כי יעקב שהוא מחשבון של שלשים ושלש של לאה אינו בכלל יוצאי ירכו, כי יוצאי ירכו לא היו כי אם ששים ותשעה, וכי אמר משה (דברים י' כ"ב) "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה", שיעקב ובניו היו שבעים.

פרק מ"ה פסוק כ"ג

"וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ"

רש"י:

שלח כזאת: כחשבון הזה. ומהו החשבון? עשרה חמורים...

רמב"ן:

(אחרי הביאו את דברי רש"י) ... ואיננו נכון שירמוז על החשבון. אבל יתכן שיאמר "כזאת המנחה". ויהי שיעורו: ולאביו שלח זאת המנחה: עשרה חמורים... או יאמר: ולאביו שלח צידה כצידה הזאת אשר נתן לאחיו.

ספורנו:

כמו מתנת בנימין, ועם זה שלח עשרה חמורים...

הרכסים לבקעה:

אם היה פירושו "כזאת" שמזכיר והולך, היה "כזאת" בטעם סגול ולפחות בטעם זקף, ו"עשרה חמרים" במונח זקף או דרגא תביר. שלא נמצא מילת "כזאת" הנאמר על דבר שמספר והולך אלא כולם על מה שכבר ידוע... אבל מוסב שלפניו, שלח כזאת המתנה שנתן לאחיו: עשרה חמורים...