מצוות המילה
ויקרא פרק יב, פסוק יג
| א. | טעם מצות מילה |
בטעם מצות מילה נאמרו דעות שונות, והנה אחדות מהן:
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ט:
...ויש במילה עוד עניין אחד, צריך מאוד, והוא שיהיה לאנשי זאת האמונה כולם, רצוני לומר מאמיני ייחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם; ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם – והוא נכרי. כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע אל התועלת או כדי להתנכל אל אנשי זה הדת. אך זה הפועל – כלומר המילה – לא יעשהו אדם בו ובבניו רק מתוך אמונה אמיתית, כי אין זה שרט בשוק או כויה בזרוע – אבל עניין שיהיה קשה מאוד.
וידוע גם כן רוב האהבה והעזר הנמצא באנשים שהם כולם בסימן אחד, ושהוא על צורת ברית, וכן זאת המילה הוא ברית אשר כרת אברהם אבינו על אמונת ייחוד השם, וכן כל מי שימול, ייכנס בברית אברהם להאמין הייחוד "להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך" (בראשית י"ז ז').(ולזה הטעם כתב ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק:
התועלת השני אשר יהיה לכל בני ברית אות והשם נפלא בכולם להתקשר כולם בקשר אהבה נוספת על כל זולתם, בו ייעזרו זה מזה לכל צורכי חייהם אשר זהו הטוב וההכרחי לאדם בכל כיתותיהם... והנה לפי שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולהרבות להם תורה ומצוות, אשר לקיומן צריכים מאוד להיעזר אלו מאלו נוסף על יתר העניינים, היה מהחכמה האלוקית לסקרם כולם בסקרא אחת (=לסמנם בצבע אחד, כגון "חוט הסקרא" – פס בצבע בהיר שהיה מקיף את המזבח) אלוקית, תהיה סיבה עצומה להוסיף ולתווך השלום ביניהם, להיות להם לב אחד, לקרא כולם בשם אלוקיהם, אשר הוא בעל בריתם ונושא חותמן, וישמרו ברית שלום זה לזה ולא יבגדו זה בזה, כמו שאמר הנביא (מלאכי) "הלא אב אחד לכולנו... מדוע נבגוד איש באחיו?" והדמיון והיחס מהוה אהבה וכל שכן שומרה. ...ומזה העניין כבר דיבר הרב המורה בפרק מ"ט מהשני (ממאמר ב'), אלא שהוספנו על דבריו).
וזה גם כן עניין חזק כראשון (כטעם שהביא הרמב"ם לפני כן ולא הועתק בגיליון) בטעם המילה, ואפשר שהוא יותר חזק מן הראשון, ושלמות זאת התורה וקיומה לא תושלם כי אם במילה. ויש בהיותה בימי הקטנות שלוש חכמות:
הראשונה, שאילו הונח הקטן עד שיגדל אפשר שלא היה עושה.
והשני, שלא יכאב בכאב הגדול לרכות עורו וחולשת דמיונו, כי הגדול יפחד וירעד מן העניין שידמה היותו קודם היותו.
והשלישית, שהקטן - יבוזו לו יולדיו בעת לידתו, שעדיין לא התחזקה הצורה הדמיונית המביאה לאהוב אותו יולדיו, כי הצורה הדמיונית נוספת תמיד בראיה והיא גדלה עד גדולתו – כי אין אהבת האב והאם את הבן בעת לידתו כאהבתם אותו והוא בן שנה, ולא אהבת בן שנה כאהבת בן שש. ואילו הונח שנתיים ושלוש, היה מביא לבטל המילה, לחמלת האב ואהבתו אותו. אבל סמוך ללידתו הצורה ההיא הדמיונית חלושה מאוד, וכל שכן אצל האב, אשר הוא מצווה בזכות המצוה).ד"ה ואתה את בריתי תשמור: ואמרו בטעם המילה, ששם זיכרון באבר התאוה רב המהומה והחטא, לבל ישתמשו בו רק במצוה ובמותר.
בראשית י"ז י"א:
ד"ה לאות ברית: זיכרון תמידי ללכת בדרכיו כחותם האדון בעבדו.
בראשית י"ז י"ג:
ד"ה בבשרכם: וזה כי בהיות אות הברית בזה האבר המסבב נצחיות המין, יורה על הנצחיות המכוון בברית. ובהיותו אבר ההולדה יורה האות אשר בו על המשך הברית על הבנים.
עקדת יצחק, שער י"ח:
התועלת הרביעית, מצד המהות עצמה וזה... שהעור הזה הוא סיבה גדולה לבוא בו אל ההפסד לסיבת עיפוש הזרע המתקבץ בו, עד שכמה פעמים הוצרכו לימול הרבה ערלים שלא לשמה. ומילה בזמנה בלי ספק מצלת מכל נגע ומחלה...
התועלת הששי הוא בבחינת עשייתה, וזה כי מבלעדי כל התועלות המיוחדים שנזכרו, יש תועלת גדול מצד היותה נעשית במצות הבורא כאחד מכל המצוות אשר הורה בה, שלא נעשית לתכלית מהתכליות האנושיות, אשר יעשם האדם לרצון שכלו או בחירתו, כי אף על פי שנמשכו ממנה כל התועלות הנזכרים, לא מפני זה יתעורר האדם כלל לעשותה, אם לא מפני היותה מצוה אלוקית, אשר לזה נאמר בה (בראשית י"ז) "התהלך לפני והיה תמים", כמו שיבוא.
והוא מה שאמר בו (ר' מאיר בנדרים י"ד): גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לומר שהיא בבחינת עשייתה מכלל המצוות אשר היו סיבה לבריאת שמים וארץ, דכתיב (ירמיהו ל"ג): "אם לא בריתי – יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", שהיא בבחינת עשייתה מכלל המצוות אשר היו סיבה לבריאת שמים וארץ.
והוא בכלל מאמר ר' עקיבא (תנחומא תזריע ה'): ...ומה שאתה אומר: למה אינו יוצא מהול? (למה אין הולד נולד מהול?) לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד (משלי ל, ה): "כל אִמרת אלוה צרופה".
1.
מה ההבדל בין טעמו של הרמב"ם המובא לעיל לבין כל יתר הטעמים?
(עיין גם טעמו של שד"ל לשבת גיליון יתרו תש"ה, וטעמו של שד"ל למאכלות אסורים שמיני תשי"ב).
2.
הסבר מהי ההוספה שהוסיף ר' יצחק עראמה בעל עקידת יצחק לטעמו של הרמב"ם (בדברים הראשונים שהובאו בסוגריים בתוך דברי הרמב"ם).
3.
לאיזו ממצוות התורה דומה מצות המילה, אם נקבל טעמו של ר' עובדיה ספורנו?
4.
במה שונה הטעם האחרון המובא כאן בדברי ר' יצחק עראמה ("והתועלת הששי") מכל הטעמים שהובאו לפני כן?
5.
הסבר את המשפטים המסומנים בקו בדברי בעל העקידה.
שאלה קשה
