תפילת אברהם על סדום

(ענה לשאלות אלה אחרי עברך על כל הגיליון!)

שד"ל:

...והנה לכך נשלחו המלאכים לסדום לנסות יושביה, כדי שאם יהיו ביניהם צדיקים ישתדלו להציל האורחים, או לפחות ישבו בבתיהם ולא יצאו החוצה לראות הנבלה הנעשית להם; וע"י שליחת המלאכים עשה הקב"ה הנסיון...

פסוק כ"ד

"אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ"

ר' יוסף אבן כספי, מצרף לכסף:

ד"ה למען חמשים הצדיקים: הנה למען בכאן על הסיבה הפועלת על "בכלל" מיוחד לזה.

פסוק כ"ד

"וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ"

רמב"ן:

ד"ה ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע...: ...אמר כי הגון וטוב שישא לכל המקום למען חמשים הצדיקים, אבל לא יתכן – גם במידת הדין להמית צדיק עם רשע שאם כן יהיה כצדיק כרשע ויאמרו (מלאכי ג') שוא עבוד אלוקים, וכל שכן במידת הרחמים שהוא שופט כל הארץ... וזהו ענין הכפל "חלילה לך" והקב"ה הודה שישא לכל המקום בעבורם, כי במידת רחמים יתנהג עמהם.

רד"ק:

ד"ה ולא תשא למקום: לא אמר "לאנשי המקום", כי הרשעים דין הוא שילקו איש איש לפי עוונו, אבל להשחית המקום – כמו שאמר (כ"א) "כלה", דין הוא שאם יש חמשים צדיקים בתוך העיר, שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל... ויכלו הרשעים והישוב יתקיים באותם הצדיקים אחרי כלות רשעים.
ומה שאמר (יחזקאל כ"ב, כ"ט-ל') עם הארץ עשקו עושק וגזלו גזל, ועני ואביון הונו ואת הגר עשקו בלא משפט ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ ובלתי שחתה..." אותה השחתה אינה השחתה גמורה לעשותה כלה אלא להשחית יושביה ממנה והישוב ישאר, ועוד: שהיה אותו איש צדיק גמור שיהיה בו כח להציל האחרים מרוב צדקתו ומחזירם למוטב כאשר יוכל, ובלבד שלא יהיה החמס גובר באותו מקום, כי עם רוב החמס לא יעמוד הישוב, אבל אם שאר העוונות גוברים אינו דין הא-ל להשחית המקום אלא לשפוט הרשעים בחרב וברעב או להגלותם מן הארץ ובזה ילקו מעט הצדיקים בכלל רוב הרשעים, כמו שאמר (יחזקאל כ"א) "והכרתי ממך צדיק ורשע", ואומר (תהלים ע"ט) "נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ".
ומה שאמר (ירמיהו ה') "שוטטו בחוצות ירושלם... אם תמצאו איש אם יש עושה משפט ואסלח לה" – היו בהם צדיקים בעצמם, אבל שילכו בחוצות וברחובות להשיב אחרים מעוון לא היו בהם, כי היו יראים לנפשותם פן יהרגו, ולא היו מוסרים נפשם כדי להשיב הפושעים – אם כן אין כח בצדקתם לסלוח לעיר בעבורם, אלא מהם ילכו עם הרשעים, ומהם ינצלו לעצמם, הכל לפי צדקתם, כמו שאמר (יחזקאל י"ד) "והיו שלשה האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם..." ואומר (י"ד כ') "חי אני נאום ה' אם בן אם בת יצילו, המה בצדקתם יצילו נפשם".

פסוק כ"ד

"וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם"

אברבנאל:

...ולפי שהקב"ה אמר לאברהם שיעשה כלה בהם, מלאו לבו לדבר בזה ראשונה ולומר: אין ספק שיש בסדום צדיק או צדיקים, ואיך אם כן תעשה כלה בהם?... ואחרי שעשה הטענה הזאת, עשה עוד טענה שנית באופן אחר באמרו: אולי יש חמשים צדיקים... כלומר: ועוד אני אומר שלא די שאינו ראוי שתספה צדיק עם רשע, אבל בהיפך, שכשימצאו שם חמשים צדיקים לא תספה לא לצדיק ולא לרשע, כי הצדיקים ראוי שיגנו על כל העיר, והוא אמרו "ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים?" שהוא בתמיהה, שאין ראוי שתדון את העיר אחר רובה, אלא שתזכה אותה בעבור מיעוטה, וזה לפי שהצדיקים ההם הנה במות קרוביהם ושכניהם בהכרח יקבלו נזק רב, או תגרם להם מיתה על ידי כך, וסוף סוף ידונו אחר כך כרשעים, כי בהיות האדם יושב במדינה, מסתפק בצרכיו ביושבי העיר וחי בהם, אין ספק שאם ימותו כולם וישאר הוא לבדו ימות גם הוא.
וכבר עשה הוא יתברך הטענה הזאת ליונה באמרו: "ואני לא אחוס על ננוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה". כי שם נשאו (=נסלח ל...) האבות החטאים בעבור הקטנים, ואיך לא יעשה כך לצדיקים?
ובעבור שהניח אברהם שתי טענות, חזר לדבר על שתיהן, נגד הראשונה אמר "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית...", וכנגד הטענה השנית שעשה מהחמשים צדיקים, אמר עוד: "חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט", כי בהיות חמשים צדיקים בתוכה, אף על פי שלא תכלה אותם, אינו משפט שיפלו בניהם ובנותיהם וכל קרוביהם, וכספיהם וכל אשר להם.

פסוק כ"ה

"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה"

הכתב והקבלה:

...ונראה לי לפרש מילת "חלילה" לשון המְתנה ועיכוב, מענין (שמואל א' י') "שבעת ימים תוחל"; (שם) "ויוחל שבעת ימים", שטעמו המתנה עם עיכוב וביטול הדבר עד זמן מועד (ווארטן איינהאלטן) וכן (קהלת ה') "יש רעה חולה" פירושו ענין עכבה (אן האלטענד) וקרוב הוא לענין (איכה ד) "לא חלו בה ידים", שענינו מציאות הנושא בדבר והיותו בו זמן רב (האפטען, רוהען), ולפי זה חלילה לך מעשות כדבר הזה, פירוש: המתן והתעכב מלעשות כדבר הזה ("האלטע דאך איין דער גלייכאן צו טון").

השווה:

בקשת אברהם, פסוק כ"ד:

"...  וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ"?

תשובת ה', פסוק כ"ו:

"... וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם"

פסוק כ"ו

"וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם""

סנהדרין צט:

אפיקורוס, אין לו חלק לעולם הבא. כגון מאן? אמר רבי יוסף: כגון הני דאמרי: "מאי אהנו לן רבנן (=מה הועילו לנו חכמים) לדידהו קרו, לדידהו תנו (=לעצמם הם קורים, לעצמם הם שונים). אמר לו אביי: האי מגלה פנים בתורה נמי הוא, דכתיב (ירמיהו ל"ג) "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". אמר רב נחמן בר יצחק: מהכי נמי שמע מינה: "ונשאתי לכל המקום בעבורם".