גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

אל מי תכוון פניית הנביא

ב.

המסומל במילים "רוגע הים"

ג.

בביאור "שתית מצית"

ד.

בביאור הפסוק "שתים הנה" וכו'

הרחבות והכוונה לשימוש נכון בגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי ההפטרה
פרשת שופטים
שנת תשכ"ד

הפטרה

ישעיהו פרק נא, כג - פרק נב, יב

א.  אל מי תכוון פניית הנביא

פסוק י"ב

"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם
מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת"

ראב"ע

ד"ה מי את: על דעת הכל עִם ישראל ידבר.
ולפי דעתי שהנביא ידבר ברוח הקודש עם נפשו, והעד (פסוק ט"ו) "ואשים דברי בפיך".

ראב"ע, פסוק ט"ז:

ד"ה לנטע שמים: דרך משל, שיתנבא על המדינות שתשובנה לקדמותן.

רד"ק:

ד"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם: אמר "מנחמכם" לשון רבים ואמר "מי את" לשון נקבה ואחר כך אמר "ותשכח" "ותפחד" לשון זכר, כי כן מנהג המקרא, כשמדבר כנגד כנסת ישראל: כשמדבר בלשון רבים מדבר כנגד הפרטים, וכשמדבר בלשון יחיד מדבר כנגד הכלל, וכשמדבר בלשון נקבה מדבר כנגד הכנסת.

רד"ק, פסוק ט"ז:

ד"ה ואשים דברי בפיך: הנה שמתי דברי בפיך להיות לי לעם, וכן (נ"ט כ"א) "ודברי אשר שמתי בפיך".

"ובצל ידי כסיתיך": שלא יוכלו העמים לכלותך בגלות, כל זמן שיהיו דברי בפיך ובלבבך – כי לא שמתים בפיך אלא להיותם בלבבך לעשותם...

"לנטע שמים וליסד ארץ": וכל זה אכסה עליך בגלות עד שיבוא עת "לנטוע שמים וליסוד ארץ" וזהו קיבוץ גלויות, שיהיו ישראל עולם חדש.

שד"ל:

והנה העניין ברור שהדיבור כנגד ישראל, ולפיכך ידבר בלשון רבים ובלשון יחיד, בלשון זכר ובלשון נקבה, כמו שדרך לשון הקודש לדבר על עם ואומה. וראב"ע פירש שהנביא מדבר על נפשו ואינו אלא שיבוש.

אור בהיר, (שמעון ברמן, וילנא תרס"ד):

ד"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי... והכוונה על אלה מבני הגולה, שיראו לעלות מבבל לארץ ישראל מפני הכשרים, אולי תגבר ידם למרוד בכורש וינקמו מבני ישראל אם יעלו מגלות בבל לארץ ישראל...

אור בהיר, פסוק ט"ז:

ד"ה דברי בפיך: כורש.

ד"ה ובצל ידי כסיתיך: כורש והולך ומפרש דברי מה הם:

ד"ה לנטע שמים וליסד ארץ: מליצה לישועה שעשה כורש לכל העמים.

ד"ה ולאמר לציון עמי אתה: רומז למה שנתן כורש רשיון לבני הגולה לשוב להיות לעם בציון לה' אלוקי ישראל...
מן ציור מליצי שבפסוק ו' שיותר קרוב השמים והארץ יאבדו משתאבד ישועת ה' לכל העמים מיד אויבם בבל, יולד ציור מליצי שני, שאם תאבד ישועת ה' גם שמים וארץ יאבדו, (ודומה לזה ירמיה ל"א ל"ה); ומזה יולד ציור מליצי שלישי שבפסוק, שכורש בעשותו ישועת ה' לכל העמים הוא נוטע שמים ויוסד ארץ.

1.

אל מי יפנה הנביא בפרקנו לדעת הפרשנים האלה?

2.

מהי ראיית ראב"ע מפסוק ט"ו בפרקנו?

3.

כיצד ניתן לבטל ראייה זו מנקודת השקפתם של רד"ק ושד"ל?

4.

מהו "הדבר" המושם בפרק לפי כל אחת מהדעות הנ"ל?

5.

איזו מן הדעות הנ"ל נראית בעיניך, אם תשים לנגד עיניך את החזרה שבפרקנו:

פסוק י"ג:

"וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ"

פסוק ט"ז:

"וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה"

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר