פגישת יעקב ועשו

פסוק א'

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא"

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ד"ה וישא יעקב עיניו: דומני שהוא ע"ה כבר חצה את הבהמות והעם אשר אתו לשני מחנות ואפשר שהשאיר אותם כך עד זמן פגישת עשו. ויתכן שהיה חוזר מדעה זו ואסף אותם אל מחנה אחד, כאשר נתחזק בתפילתו שוב, כאשר בא בלבו לפייסו במנחה, ועוד יותר מזה מה שנתחזק בנבואתו ממאמר המלאך אליו (ל"ב כ"ט) "כי שרית". ועל כל פנים לא חצה את בניו ולא את נשיו בשתי המחנות אלא השאירם עמו כדי שיהיו נושעים בתשועתו או יאבד באבדם.

המלבי"ם:

ד"ה וישא יעקב עיניו: אחר שראה המלחמה הרוחנית בעיניו הרוחניים שהיא היתה הכנה למלחמה השניה של עשו בעצמו, שכמו שניצח את שרו של עשו והודה לו על הברכות, כן ינצח את עשו בעצמו, אז נשא את עיניו הגשמיים וירא והנה עשו בא. "ויחץ את הילדים" אחר שראה שנגע בכף ירכו, התירא פן היה זה הוראה, שיגבר עשו על זרעו ובניו עתה, לכן חצה אותם שלא ימצאם כאחד.

פסוק ב'

"וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים"

רד"ק:

ד"ה וישם: אחרון אחרון חביב, אולי ינוח כעסו בהריגת הראשונים ויניח האחרונים.

ראב"ע, פרק ל"ב פסוק ל"ג:

ד"ה בגיד הנשה: ...ושם רחל ויוסף באחרונה, אולי ימלטו, בעבור אהבתו אותם.

ר' אברהם בן הרמב"ם: 

ד"ה וישם את השפחות: אין זה כדי להבריח את האחרון בהם, אם יכמין עשו ויהרוג את הראשון, שהרי הכל בניו ונשיו, אלא כך גוזר הסדר, שיכסה הפחות במעלה, את הגדולה במעלה, ויתאחד היותר נכבד במעלה עד לבסוף, וזה מנהג נהוג עד עכשו על פי הרוב למלכים וכיוצא בהם.

פסוק ב'

"וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים"

בעל תוספות יום טוב, למשנה דמאי פרק ז' ג' (בהסבירו שם את המושג "באחרונה"):

ד"ה ומעשר שני באחרונה: ...ונמצא בכתוב כיוצא בזה, שנאמר "ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים", ולא נמנע לקרוא אחרונים לאמצעיים, אף על פי שיש עוד אחרים אחריהם, והיינו דכלפי הקודמים אליהם קרויים אחרונים.
ושמעתי שמן הכתוב הזה תשובה לשואל בנבואת חגי (פרק ב') "גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון", שעל בית שני נאמר, ונמצא שאין עוד? והתשובה, שפירושו כמו "אחרונים" דלאה, שיש עוד יוסף ורחל אחרונים להם, כן בית שלישי שלעתיד שיבנה במהרה בימינו יהיה אחרון לזה השני. וזכיתי אני להביא עד שני ועל פי שנים עדים יקום דבר...

פסוק ג'

"וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים"

מדרש הגדול:

יש אומרים: השתחוה יעקב לעשו שבע וכנגדו נטל ממנו שבע, ואלו הן: אהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובית ראשון ובית שני.

אגדת אסתר פ"ג:

(אסתר ג' ב') "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה". אמרו לו: הוי יודע, שאתה מפילנו בחרב, מה ראית לבטל קלווסין (גזירה, בלשון יוונית) של מלך? אמר להם: שאני יהודי! אמרו לו: והרי מצינו אבותיך, שהשתחוו לאבותיו, שנאמר (בראשית ל"ג ג') "וישתחו ארצה שבע פעמים". אמר להם: בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו, שנאמר (מגילת אסתר ב' ה') "איש ימיני". וכשם שלא כרע אבי, כך איני כורע ולא אשתחוה.

בראשית רבה ע"ח (ח'):

אמר ר' חנינא ב"ר יצחק: לא זז משתטח והולך, משתטח והולך, עד שהכניס מידת הדין למידת הרחמים.

פסוק ד'

"וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ"

העמק דבר:

ד"ה ויבכו: שניהם בכו. באו ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו, וכן לדורות: בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו, כי אחינו הוא, וכמו שרבי היה אוהב אמתי לאנטונינוס וכן הרבה.

פסוק ה'

"וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱ-לֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ"

אברבנאל:

...והיה זה לפני שכיסתה כלימת פניו של יעקב לומר שהיו לו ארבע נשים, פן ילעג עליו עשו ויאמר: "האתה הוא הצדיק המושל ביראת אלוקים ולא נסתפקת באשה אחת ושתים, והלא אני עשו הרשע לא לקחתי כי אם שלש נשים, ואתה הוספת עליהם?!"

פסוק י"א

"קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ"

אברבנאל:

רוצה לומר, הברכה אשר ברכני אבי במרמה – קח אותה, כי מודה אני שהובאת לך ולא לי, כי מבלתה הנני אלוקים וכי יש לי כל הצריך.