ברכת יעקב לאפרים ולמנשה

פסוק י'

"וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן"

השווה לפסוקנו:

פרק כ"ז פסוק א'

"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת"

פסוקים ט"ו-ט"ז

"הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק
הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים..."

פסוק ט"ז

"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע"

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ד"ה המלאך הגואל: אין זו תפילה אל המלאך אלא תפילה אל שולחו של המלאך לעזור לו ולשמור אותו שיברך אותם בדוגמת אותה השגחה אשר הביאה לשליחות המלאך ליטפל בשמירתו. וזהו טעם ר' סעידה ז"ל בתרגומו.

ספורנו:

ד"ה האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו: אתה אלוקים, אשר אתה הוא שהתהלכו אבותי לפניו, עשה בזכותם!

ד"ה האלוקים הרועה אותי: אתה שעשית עמדי חסד.

ד"ה המלאך הגואל אותי מכל רע יברך: צוה שהמלאך הגואל אותי יברך את הנערים אם אינם ראויים לברכתך בלתי אמצעי.

פסוק ט"ז

"וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק"

ראב"ע:

ד"ה ויקרא בהם שמי: כי הנה כל ישראל יקראו "אפרים", גם "יוסף", גם אמר הכתוב (ל"א, י"ד) "רחל מבכה על בניה", כי היא היתה עיקר מחשבתו, על כן אמר הכתוב (מ"ו י"ט) "בני רחל אשת יעקב", וכאשר ילדה רחל, מיד אמר ללבן (ל' כ"ה) "שלחני", גם נתן לו הבכורה, כי הוא ראשית מחשבתו...

רמב"ן:

וטעם ויקרא בהם שמי: אמר ר' אברהם שנקראו ישראל על שם אפרים, כאשר הם נקראים זרע אברהם יצחק ויעקב. ואיננו נכון, כי הכתוב אמר "בהם" והנה לא נקראו על שם מנשה, ואולי בעבור שיקראו "בית יוסף" (זכריה י' ו'). והנכון שיעמוד זרעם ושמם ויהיה שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם.

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ד"ה ויקרא בהם שמי: אמר אבי אבא ז"ל שטעמו, כי בירך שיהיו במצב המשמעת אל ה' יתעלה, אשר על ידה יהיו ראויים להתיחס אל אבותם. (לפי שבזמן שאינם מן המשמעת לא נתיחסו אל אבותם אלא נתיחסו אל הדומים להם במידותיהם, כמו שאמר להם (ישעיה א' י') "שמעו דבר ה' קציני סדום... עם עמורה"). וזה ביאור טוב.
ולי אני נראה, כי כוונתו במה שאמר "ויקרא" לברך אותם, להיות מידותיו ומידות אברהם ויצחק סגולות בהם, ויהיה טעם "שמי" ענין או מצב וכזה טעם "שם אבותי".
וזה כעין השלמה לפירוש אבי אבא ז"ל או פירוש לו.

בראשית רבה צ"ז (ב):

"המלאך הגואל אותי מכל רע" ר' אלעזר אמר: הקיש גאולה לפרנסה. מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום.
ר' שמואל בר נחמן אמר: וגדולה פרנסה מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה על ידו של הקב"ה. גאולה ע"י מלאך, שנאמר "המלאך הגואל אותי", ופרנסה ע"י הקב"ה שנאמר (תהלים קמ"ה) "פותח את ידך ומשביע לכל חי" (במדבר תהלים כ"ב: ופרנסה ע"י הקב"ה שנאמר "האלקים הרועה אותי מעודי".)

פסוק י"א

"רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱ-לֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ"

רש"י:

ד"ה לא פללתי: לא מלאני לבי לחשוב מחשבה שאראה פניך עוד.

ד"ה פללתי: לשון מחשבה, כמו (ישעיה ט"ז) "הביאי עצה עשי פלילה".