היום השישי והיום השביעי

עיין גם גיליון בראשית תש"ג.

אברבנאל, מקשה על פסוקי היום השישי:

למה זה לא נאמר בבריאת האדם "וירא א-לוהים כי טוב", כמו שאמר בשאר הדברים שנבראו דבר יום ביומו, בהיות האדם ביצירתו יותר טוב ויותר שלם מכל יצורי מטה?

פרק א' פסוק ל"א

"וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"

בראשית רבה פרשה ט' (ה):

בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב (מתנת כהונה: בספר תורה שלו כתב כן על הגיליון) "והנה טוב מאד" – והנה טוב מות.
אמר ר' שמואל בר נחמן: רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בין שאן ושמעתי את ר' שמעון בן אלעזר יושב ודורש בשם ר' מאיר: והנה טוב מאד – והנה טוב מות.

בראשית רבה פרשה ט' (ז):

ר' נחמן בר שמואל... אמר: "הנה טוב מאד" – זה יצר טוב, "והנה טוב מאד" – זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד – אתמהה? אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר: (קהלת ד'): "כי היא קנאה איש מרעהו".

לפירוש המדרש הראשון: 

מהרז"ו:

דכתיב (קהלת) "ויום המות מיום הולדו", ושוב אינו חוטא.

מתנות כהונה:

שמפרידו מזה העולם הכלה, ומביאו לעולם העומד, וגם שם שוב אינו בא לידי חטא.

פרק א' פסוק ל"א

"וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"

רלב"ג:

וכבר כלל בזה המאמר כל אשר עשה, לפי שמה שעשה מהעולם היה קצתו בלתי מכוון בעצמו ולא נשלם הטוב עד השלם התכלית אשר בעבורו היה מה שלפני התכלית.
וכן הטוב השלם לא נשלם לעולם בכללו עד שיהיה בשלמותו ותמותו.
וכבר יחס זאת ההוויה ליום השישי. וכבר הודיענו בזה שורש אחד נבנית עליו כל החכמה הטבעית, והוא שאין בנמצאות הטבעיות דבר לבטלה.

פרק ב' פסוק ב'

"וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

בראשית רבה:

רבי שאליה לר' ישמעאל בר' יוסי, אמר לו: שמעת מאביך מהו "ויכל א-לוהים ביום השביעי", אתמהא? אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך.
אמר ר' שמעון בן יוחאי: בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה.
גניבא ורבנן - גניבא אמר: משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה הייתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה. כך מה היה עולם חסר? שבת.
רבנן אמרי: משל למלך שעשו לו טבעת, מה הייתה חסרה? חותם. כך, מה היה העולם חסר? שבת.

רש"י:

ד"ה ויכל אלו-הים ביום השביעי: בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מהחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כילה בו ביום.
דבר אחר: מה היה העולם חסר? מנוחה, באה שבת, באה מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה.

ר' יצחק פריפוט דוראן, ספר מעשה אפוד, הפרק הי"ג "בדרך שימוש האותיות בלשון העברי":

וכבר הביא (ר' יונה אבן ג'נאח בספר הרקמה) לבי"ת שימושים אחרים, ושהיא (=האות בי"ת) בעניין "קודם" ו"אחר", ויכל אלו-הים ביום השביעי, (שמות י"ב ט"ו) "אך ביום הראשון תשביתו שאור" – בעניין "קודם".

ראב"ע:

ד"ה ויכל אלו-הים ביום השביעי: יש אומרים כי הימים נבראים ובבריאת יום השביעי שלמה המלאכה, וזה הפירוש תפל. ויש אומרים כי יש בי"ת שטעמו קודם, כמו (דברים כ"ה ד') "לא תחסום שור בדישו", (שמות י"ב ט"ו) "אך ביום הראשון תשביתו", ולמה זאת הצרה וכילוי מעשה איננו מעשה, כאילו אמר לא עשה מעשה. וכן פירוש "ויכל", גם "וישבות". וטעם "מלאכתו אשר עשה ביום הששי" טרם יום השבת.

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ונבוכו הקדמונים והמפרשים ז"ל בטעם מאמרו "ויכל ביום השביעי"... ואענה אף אני, ואף על פי שמה שאמר מי שקדמני בזה אינו רחוק ממה שאני אומר בו: כי כל השלמה בין שני גבולים היחס שלה אל אותם שני גבולים יחס אחד. זה דבר ברי שאין מספק בו אלא מי שאינו מבין אותו. והשלמת הבריאה הייתה עם סוף יום השישי ותחילת יום השביעי, לכן יחס השלמת הבריאה אל סוף יום השישי ואל תחילת יום השביעי יחס אחד.
לכן: אילו אמר הכתוב "ויכל א-לוהים ביום הששי" היה טעמו עם סוף יום השישי, ומה שאמר "ויכל א-לוהים ביום השביעי" טעמו שבתחילת יום השביעי נשלמה הבריאה, לא שהיה ביום השביעי בריאה מחודשת.