ברכותיו של יצחק

השווה:

תנחומא ישן תולדות י"ד:

"ויתן לך האלוקים": מהו "האלוקים"?
בדין, אם היה ראוי לך, ייתן לך, ואם לאו – לא ייתן לך. אבל לעשו לא אמר כך. אלא "משמני הארץ יהיה מושביך", בין צדיק בין רשע – ייתן לך. למה? אלא כך אמר יצחק: עשו רשע הוא, ויעקב הצדיק אפילו עושה מצוות ומתייסר, אינו קורא תגר אחר מידת הדין, אבל הרשע אם עושה מצווה אחת או התפלל ואינו נענה, הוא מתחיל לומר: "כשם שהתפללתי לפני עבודה זרה ולא מצאתי ממש, אף לפני הקב"ה התפללתי ולא מצאתי ממש". וכן שלמה אמר כשבנה את בית המקדש...
הוי לעשו הוא אומר: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך" למה? מפני שהוא מחוסר אמונה, אבל ליעקב שהוא בעל אמונה וצדיק אמר "ויתן לך א-לוהים" – בדין.

רמב"ן, פסוק כ"ח:

ד"ה מטל השמים: והנכון בעיני, כי מתת אלוקים תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם ולכן אמר "ויתן לך אלוקים" כל ימיך על אדמתך מטל השמים וייתן לך משמני הארץ, כלומר: השמנה בכל הארצות בעניין שכתוב "צבי היא לכל הארצות"...
ולעשו לא נתנו במתת אלוקים ולא בריבוי, אבל אמר: גם לך אצלתי משמני הארץ ומטל השמים יהיה מושבך – בעוד אשר תשב שם. ירמוז כי יכלה ויאבד, אך בעודו – יהיה חלקו טוב.

מלבי"ם:

ד"ה הנה משמני ארץ יהיה מושבך: לעומת מה שאמר ליעקב שייתן לו האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ, שאצל יעקב יהיה מתנת אלוקים ותלוי בהשגחת ה' שהוא לפי המעשים אם יזכו, אמר לעשו שמעצמו יהיה מושבו במשמני הארץ בלתי תלוי בהשגחה.

השווה:

פרק כ"ח פסוק א'

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח..."

רד"ק:

ד"ה ויברך אותו: והברכה היא מה שאמר "וא-ל שדי" יברך אותך.

מלבי"ם:

ד"ה ויברך אותו: היו בכאן שתי ברכות ושני צוויים א) בירך אותו בברכת עולם הבא, והתנה תנאי שלא ייקח אישה מבנות כנען. ב) ציווהו מצוות עשה שילך פדנה ארם ועל זה בירכו שוב.

פרק כ"ח פסוק ג'

"וְאֵ-ל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ..."

בראשית רבה ס"ז (י"ב):

"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו". ר' אבהו אמר: לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו, והיכן נתאוששו בידו? כאן!
"ויקרא יצחק אל יעקב" אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו (השטר נעשה כשר ע"י כשרות החותמים עליו, ולא ע"י כותביו) שלא תאמר: אילולא שרימה יעקב באביו, לא נטל ברכותיו תלמוד לומר: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו.
אמר רב ברכיה: משל לבן מלכים שהיה חומד לאביו ליטול ליטרא אחת של זהב. אמר לו (=המלך): למה במטמוניות? בא וטול לך בפרהסיא!

אברבנאל:

ולפי שיעקב לא היה בידו נכסים וממון ולא חברת אנשים ללוותו בדרך, ולכן בירכו אביו ברכות מתייחסות לעניינו באמרו "וא-ל שדי יברך אותך" זה בעניין נכסים, "ויפרך וירבך" – זה בעניין הבנים.

פרק כ"ו פסוק י"א

"וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר  הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת"

יש המפרשים את הוא"ו של "ובאשתו" כוא"ו החיבור, ואילו אחרים פירשו אותה כוא"ו הברירה (או). לפי הדעה הראשונה יומת רק אותו האיש הנוגע בשניהם כאחד, ולפי הדעה השנייה אף נגיעה ביצחק או ברבקה יש בה משום מעשה המחייב מיתה.