שירת הים

פסוק ג'

"ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ"

אברבנאל:

...ולהיותו מאמר מגונה בעיני לתאר את ה' יתברך בשם "איש" נראה לי לפרש את הפסוק הזה באחד משני פנים אחרים:
האחד הוא נאמר בתמיהה, האומר: "האם ה' איש מלחמה?" ובאמת הוא אינו איש שיעשה מלחמה עם איש אחר, אבל בהיפך כי "ה' שמו" – טוב ומיטיב ומלא רחמים, ואינו "איש מלחמה" אבל כל הרעה שבאה על המצריים בטביעתם בים – הם סברו ועשו אותה לעצמם, והוא אמרו "מרכבות פרעה וחילו ירה בים" ומילת "ירה" אינו חוזר אל הקב"ה אלא לפרעה עצמו, שהוא ירה מרכבותיו וחילו בים בהביאו אותם שמה, וכן מבחר שלישיו – הם עצמם טובעו בים סוף, וכאשר טובעו שמה – "תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן", כי הים עשה כפי טבעו כל מה שעשה והם היו אם כן סיבת רעתם, כי אין רעה יורדת מלמעלה.
והפירוש השני הוא שבעבור שפרעה אמר במצרים (שמות ה') "מי ה' אשר אשמע בקולו", "לא ידעתי את ה'", אמר משה כאן כמהתל ממנו: "ה' איש מלחמה ה' שמו" ו"איש מלחמה" הוא תואר לפרעה. אמר כנגדו: אתה, איש מלחמה וחפץ רע שבאת לרדוף אחרי בני ישראל להלחם בם, זהו ה' אשר לא ידעת "ה' שמו", עתה תדעהו מפאת פעולותיו. ויהיה הפסוק מקושר עם מה שאחריו, איש מלחמה, פרעה! ה', אותו ה' אשר בזית, הוא, מרכבות פרעה וחילו ירה בקלות כחץ בים, כאילו השליך ה' משמים אל תוך הים כל רכב מצרים עד שמבחר השלישים, שרי הצבא, שהיו ממונים על חיל פרעה כולם טובעו בים סוף בתוך הטיט שהיה בקרקע הים, ואז תהומות, שהם גלי הים הרבים והעצומים, יכסיומו כאילו לא היה בם איש יודע לשוט, וזה ה', זהו שמו. ולכן כפל זכרון השם לגודל עניינו, על דרך (תהלים קי"ג) "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם" (תהלים צ"ב) "כי הנה אויביך ה', כי הנה אויביך יאבד".

פסוק ט'

"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג"

תרגום אונקלוס:

דהוה אמר שנאה: ארדוף אדבק אפלג ביזתא.

פסוק ט'

"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג"

רש"י:

ד"ה אמר אויב: לעמו כשפתם בדברים: "ארדוף אשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי".

רמב"ן:

ד"ה אמר אויב: (אחרי הביאו דברי רש"י הנ"ל) וראיתי במדרש חזית (מפרשי הרמב"ן מגיהים: בקהלת רבה) כך תני ר' ישמעאל: "אמר אויב" היה צריך להיות תחילת השירה ולמה לא נכתב... (עיין שאלה א1 במכילתא).
ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו, כי מתחילה אמר שטבעו בים, וירדו במצולות, והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים, ואחר כך שב לומר איך נעשה זה, כי ברוח אפך – היא רוח קדים עזה – נערמו מים מתחילה וקפאו התהומות, ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם, ונשפת עליהם ברוחך וכסמו ים...

פסוק ט'

"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג"

שד"ל:

"ארדוף אשיג" – העדר וי"ו החיבור Asyndeton מורה על תכיפות הפעולה, כאילו הרדיפה, ההשגה וחילוק השלל תכופות זו לזו.
ודוגמתו במקרא: שופטים ה' כ"ז: "בין רגליה כרע נפל שדוד"
ודוגמתו בספרי העמים דבר יוליוס קיסר: באתי ראיתי ניצחתי - veni vidi vici