כבד את אביך ואת אמך

בעל ספר החנוך, (מצווה ל"ג):

משרשי המצוה הזו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול החסד למי שעשה עמו טובה ולא יהא נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים, ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו כמה יגיעות בקטנותו.
וכשיקבל זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת הא-ל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאור העולם וסיפק צרכיו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, נתן בו נפש, ודעת ומושכלות, שלולא הנפש שחננו הא-ל, יהיה כסוס כפרד אין הבין – ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו יתברך.

ספר "כד הקמח" לר' בחיי בן אשר, (אות כ', כבוד אב):

המצוה הזאת מן המצוות המושכלות, ולא פירש בכאן הכבוד הזה מה הוא, שיש לנו ללמוד אותו מכבוד האב הראשון העליון יתברך, שהתחיל בו "אנכי ה' אלוקיך", ויאמר הכתוב: כשם שציויתיך בכבודי תחילה, כן אנכי מצוך בכבוד אביך ואמך שהן שותפים עמי ביצירתך.
ובא לומר, כי כשם שנצטוה באב הראשון יתברך, שיודה בו ובמציאותו שהוא אלקיו, כן יתחייב שיודה במולידיו שהם אביו ואמו; וכשם שהזכיר "לא יהיה לך" שלא יכפור בו, כן יתחייב שלא יכפור באביו ואמו לומר על אדם אחר שהוא אביו; וכשם שהזכיר "לא תשא" שלא ישבע בשם אלוקיו לשקר ולשוא, כן יתחייב שלא ישבע בחיי אביו ולא בשם אביו לשקר ולשוא, ושלא יעבוד אותו מפני ירושת ממון או ירושת כבוד או מעלה אחרת.

אברבנאל:

והנה יסוד המצוה הזאת הוא, כדי שתהיה קבלת ההורים חשובה בעיני האדם, ויאמין בה ויסמוך עליה, וכמו שאמרו (דברים ל"ב ז') "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". ונאמר לאיוב (ח' ח') "כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם".

רמב"ן:

ד"ה כבד את אביך: הנה השלים כל מה שאנו חייבים בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בענייני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה' ט"ז) כאשר צויתיך בכבודי, כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך.

ד"ה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב: אמר: הנה צויתיך להודות שאני בורא הכל, ולכבד האבות שהם משתתפים ביצירה, אם כן השמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה, ולא תנאף אשת רעך, כי תחבול ענין כבוד האבות לכפור באמת ולהודות בשקר, כי לא ידעו את אביהם ויתנו כבודם לאחר, כאשר יעשו עובדי עבודה זרה (ירמיה ב' כ"ז) "אומרים לעץ אבי אתה" ולא ידעו אביהם שבראם מאין. ואחרי כן הזהיר לא תגנב נפש, כי הוא כמו כן גורם כזאת.

פסוק י"א

"לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ"

בנו יעקב, בפירושו לשמות (בכתב יד – בגרמנית):

אין הכוונה כאן לאריכות ימיו של הפרט אלא ל"אריכות ימים" לכלל, לציבור, לקיום העם.

והביא ראיות מן הפסוקים הבאים בספר דברים:

פרק ד' פסוק כ"ה

"כִּי תוֹלִיד בָּנִים... וְנוֹשַׁנְתֶּם... וַעֲשִׂיתֶם הָרַע... הַעִידֹתִי בָכֶם...  כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ... לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ"

פרק י"א פסוק י"ז

"וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם..."

      עד סוף פסוק כ"א

פרק י"ז פסוק כ'

"... לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"

פסוק י"א

"לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ"

ראב"ע, (בפירושו הקצר, הוצאת פליישר, וינא תרפ"ז):

ד"ה כבד: ודרך כבוד האבות פרשות מעתיקי התורה.

ד"ה למען יאריכון ימיך: שב אל האבות, כי מילת תאריך מהפועלים היוצאים, והנה שכרו אתו לחיות שנים רבות, כטעם (משלי י' כ"ז) "יראת ה' תוסף ימים". ועוד שלא יגלה מהארץ הטהורה.
ודע כי שכר מצות עשה כפול ממצות לא תעשה, ובעונש הדבר הפוך, כי עונש מצות לא תעשה רב, כי מצות עשה יש טורח ולא כן במצות לא תעשה, רק יש לו שכר על אשר שמר את מצות אדוניו, שלא רצח ונאף, ובמעשה – שנים שכרים: זה האחד, והשני שכר על טרחו. ומה יקרו דבר חכמינו ז"ל שהביאו ראיה מהדם (דברים י"ב כ"ה) "לא תאכלנו למען ייטב לך".

ראב"ע, (בפירוש הארוך הנמצא בחומשים):

ומלת "יאריכון" פעל יוצא, כי הן (=הם) יהיו סיבה, והעד (דברים י"א ט') "ולמען תאריכו ימים" וכן (דברים כ"ב ז') "והארכת ימים" בעבור המצוה שתעשה, נמצא אתה מאריך ימיך. ואמר "על האדמה", כי כאשר ישמרו ישראל זאת המצוה לא יגלו ממנה, וכתיב (יחזקאל כ"ב ז') "אב ואם הקלו בך".

סנהדרין פ"א ע"א:

הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: "אבא, עברת על דברי תורה" אלא אומר לו: "אבא, כך כתוב בתורה?"
סוף סוף היינו הך! 
אלא אומר לו: "מקרא כתוב בתורה כך הוא".