הארון

פסוק י'

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים"

תנחומא ויקהל ה':

אנו מוצאין כשאמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן, אמר לו על כל דבר ודבר "ועשית". ועל הארון אמר "ועשו" (שמות כ"ה י') למה? אלא מצוה הקב"ה לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר: אני נתתי הרבה בארון, לפיכך אני לומד הרבה ואני יש לי בו יותר ממך! ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט, לפיכך אין לך חלק בתורה.
ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר (ישעיה נ"ב) "הוי כל צמא לכו למים", כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כן לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה, למדני דבר זה...
שלא יהא אדם אומר: אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי, ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה, אלא אבותיך גרים היו, לכך כתיב (דברים ל"ג) "מורשה קהלת יעקב" – לכל מי שמתקהל ביעקב; אפילו הגרים שעוסקין בתורה שקולים הם ככהן גדול.

ראב"ע:

ד"ה ועשו: בעבור שאמר בתחילה (כ"ה ח') "ועשו לי" החל ככה: "ועשו ארון".

אור החיים:

טעם שבארון שינה ה' את דברו הטוב, שבכל הכלים אמר "ועשית שלחן", "ועשית מנורה", אולי שרמזו, שאין גופה של תורה יכול להתקיים אלא בכללות כל ישראל ואין מציאות (אחת) בעולם יכול עשות כל עיקרי התורה. כגון: אם הוא כהן, הרי אינו יכול לקיים נתינת עשרים וארבע מתנות כהונה ופדיון בכור וכו', ואם הוא ישראל, הרי אינו יכול לקיים מצות עשה שבקרנות, וכן לוי; ובכללות כל ישראל יקיימו כללות עיקרי התורה, לזה אמר "ועשו ארון" לשון רבים...

פסוק ט"ז

"וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ"

פסוק כ"א

"וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ"

רש"י:

ד"ה ואל הארון תתן את העדות: לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר "ונתת אל הארון את העדות". ויש לומר, שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת יתן תחילה העדות לתוכו ואחר כן יתן את הכפורת עליו. וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר (שמות מ' כ') "ויקח ויתן את העדות אל הארון". ואחר כך "ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה".

      פירוש דבריו ב"באר יצחק":

לא שיתן הכפורת תחילה על הארון ואחר כך יגביה הכפרת מעט ויתן אל הארון את העדות.
ואוסיף לך ביאור בזה: שהנה ממשפט הלשון להזכיר בראשונה מבין כל חלקי המאמר החלק ההוא שאליו יכוון המדבר ביחוד מיתר חלקי המאמר. ולכן למעלה (פסוק ט"ז) שעיקר כוונת המאמר להורות תכלית הארון ושימושו, שהוא נתינת העדות אליו, לכן הזכיר תחילה פועל הנתינה ואמר "ונתת אל הארון את העדות" שזהו עיקר הציווי, אבל כאן (פסוק כ"א), שעיקר הכוונה, שאל הארון לבדו בלי הכפורת יהיה נתינת העדות, לכן הזכיר "אל הארון" מקודם לפועל הנתינה ואמר: "ואל הארון תתן את העדות" שזהו עיקר הציווי בכאן.

רמב"ן:

ד"ה ואל הארון תתן את העדות: (אחרי הביאו דברי רש"י הנ"ל) ואם היה זה צוואה, משמעו יותר, שאחר שיתן הכפרת על הארון, כאשר אמר, יתן בארון את העדות, כי ארון יקרא גם בהיות הכפורת עליו...

ראב"ע:

ד"ה ואל הארון: כמשפט הלשון, וכבר היה נותן העדות בארון ואחר תשים הכפרת.

פסוק כ"א

"וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת"

רש"י:

ד"ה ואל הארון תתן: לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר "ונתת אל הארון את העדות"

(ועיין בשאלה ב').

גור אריה:

לא ידעתי למה לא ידע, כי לפי דעתי ענין גדול יש ללמוד, דיהיו העדות מעכבים את הארון, שאם לא כתב (=בפסוק כ"א שנית) הוה אמינא, אם אין עדות, יהיה הארון, שמא אף על גב דאין לוחות יעשה הארון כבוד לשכינה, ועל זה שנה ואמר "ואל הארון תתן" – שלא יהיה ארון אם אין עדות, ובבית שני שלא היו העדות לכך לא עשו הארון.

שד"ל:

ד"ה ואל הארון תתן: קודם שאמר (כ"ב) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות", חזר והזכיר מה שינתן בתוך הארון, להודיע כי קדושת הארון היא בעבור הלוחות שבתוכו, לא בשביל הכפרת והכרובים.

יומא עב ע"ב:           

אמר ר' יוחנן שלשה זרים הם: של מזבח ושל שולחן ושל ארון.
של מזבח – זכה אהרן ונטלו, של שולחן – זכה דוד ונטלו, של ארון – עדיין הוא מונח, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. שמא תאמר: פחות שבהן הוא? תלמוד לומר (משלי ג') "בי מלכים ימלוכו".

סנהדרין כ"ט:

אמר חזקיה מניין שכל המוסיף גורע?... רב משרשיא אמר מהכא (שמות כ"ה י'): "אמתים וחצי ארכו".