מפקדי בני ישראל ומחצית השקל

פסוק ב'

"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם"

הקשה אברבנאל:

והלא הוא בהפך שציותה התורה (שמות ל' י"ב) "כי תשא את ראש כל בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם", ופירשו רש"י (שם): "כשתרצה לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגלת אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם", ואיך אם כן ציוה כאן שימנם לגולגלותם?

ואלה אחדות מתשובות הפרשנים:

רש"י, פסוק ב':

ד"ה לגלגלותם: ע"י שקלים, בקע לגולגלת.

רמב"ן, פסוק ג':

ד"ה תפקדו אותם: ענין פקידה וזכרון והשגחה על דבר כלשון (בראשית כ"א א') "וה' פקד את שרה" והוא פתרונו בכל מקום (= וזהו פירוש המילה "פקד" בכל מקום) – וגם "פקדון" מפני ששמירתו והשגחתו עליו; וכאשר ציוה למנות עם ישראל אמר "תפקוד אותם" לרמוז שלא יספרם, רק שיתנו כופר נפשם מחצית השקל, ובהם ישגיח ויזכור מספר העם.
ואמר בדוד (שמואל ב' כ"ד) "מספר מפקד העם", כי ידע מספרם בפקודת הכופר, כי רחוק הוא אצלי שלא יזהר דוד במה שאמר הכתוב (שמות ל' י"ב) "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם". ואם אולי טעה דוד, למה לא עשה יואב שקלים? והיה דבר המלך נתעב אצלו והוא אמר לו (דברי הימים א' כ"א): "הלא אדוני המלך כלם לאדוני לעבדים, למה יבקש זאת אדוני? למה יהיה לאשמה לישראל?" ולמה לא ימנם יואב בשקלים שלא יחטא?
אבל כפי דעתי היה הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך כי לא היה יוצא למלחמה ולא היה עושה בהם (=בצבאותיו) דבר בעת ההיא, רק (=כל כוונתו) לשמח לבו, שמלך על עם רב, והוא מאמר יואב: (שמואל ב' כ"ד): "ויוסף ה' אלוקיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדוני המלך רואות – ואדוני המלך למה חפץ בדבר הזה?..."

רלב"ג, שמואל ב' כ"ד:

היה החטא בשדוד משיח אלוקי יעקב ונעים זמירות ישראל שם בשר זרועו בבטחו על רב עמו, ולא היה ראוי שישים בטחונו ברב עם הדרת מלך, כי אם-בה' לבדו, שאין מעצור בידו להושיע ברב או במעט.

אברבנאל:

...וכבר פירשתי בסדר כי תשא שלא היתה המצוה ההיא מחצית השקל שיתנו בעת המנין מצוה לדורות שיעשו כן תמיד, אלא עצה נכונה שכאשר ירצה למנות את העם מדעתו ורצונו שיעשה כן, ויועילו בזה שיתנו כל העם כסף הבקע לגולגלת למלאכת המשכן לצורך האדנים... אם כן היה מצוה למנות, כי "שומר מצוה לא ידע דבר רע" (קהלת ח'). לכן עתה שהיה המנין הכרחי בעם, ציוה יתברך שיעשה אותו מבלי בקע מפחד המגפה, כי שלוחי מצוה אינם נזוקים (תהילים צ"א) ואל יירא ואל יחת "מדבר באפל יהלך מקטב ישד בצהרים". (המליצה לקוחה מתהילים צ"א ו').
ומה שפירש רש"י שנמנו בפעם הזו (=במדבר א') גם אז על ידי שקלים - כבודו במקומו מונח – אינו אמתי בפירוש הכתובים, כי המה יעידון יגידון שלא נמנו ישראל ע"י שקלים, כי אם לגולגלתם.

אברבנאל, שמואל ב' כ"ד:

אומר אני שלא היה גודל החטא מצד עצמו כי אם כפי החוטא ומעלתו, כי דוד שבטבעו היה שפל רוח, כמו שאמר (תהילים קל"א) "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני" והיה נשען באלוקיו, כמו שאמר (תהילים ע"א) "בך ה' חסיתי ובה' בטחתי" ואמר (שם קי"ח) "טוב לחסות בה' מבטח באדם", ומאשר שימש בשלמות גדול ודבקות נמרץ שבעים שנה ולבסוף נעשה גבה עינים ורחב לבב ויבטח ברב עמו ויתהלל במתת שקר בצוואתו את יואב שימנה את העם להתגאות בו על אויביו, לכן היה ראוי לעונש גדול...

1.

במה חולק אברבנאל על רש"י ועל הרמב"ן?

2.

למי משתי הדעות יש להביא סימוכין מדברי ספר החינוך בכי תשא: מצות עשה שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה, בין עשיר בין עני, בכל שנה ליד הכהנים... והיו מניחין הכל בלשכה אחת במקדש ומשם היו מוציאין לקנות תמידין ומוספין...?

3.

מה כוונת אברבנאל בהבליטו בתקיפות את התנגדותו לדעת רש"י, מפני איזו טעות רצה להצילנו? (שים לב לשימושו בתהלים צ"א – לשם מה הביא פסוק זה?)

4.

במה חטא דוד המלך לפי הנחת הרמב"ן בפירוש מקומנו, ובמה חטא דוד לפי הנחתו של אברבנאל?

5.

מה הן הראיות מלשון הכתוב בבמדבר א' נגד דעתו של רש"י?

6.

התוכל להביא ראיות מפרטי הסיפור בשמואל ב' כ"ד לתפישתו של רלב"ג?

7.

לאיזו דעה אפשר להביא סעד מדברי יואב דברי הימים א' כ"א ג' ?

8.

רמב"ן, א' מ"ה: ד"ה ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבותם: הוצרך הכתוב להגיד מספר הכלל לאחר שהגיד הפרטים, כי נצטווה משה ואהרן, שיידעו מספר כל שבט, כי כן דרך מלכים למנות את העם; ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואה למלחמה, כי עתה היו מזומנים להיכנס לארץ ולבוא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם, כמו שאמר "נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה'" (במדבר י', כ"ט), והיו משה והנשיאים צריכים לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף וזה טעם "כל יוצא צבא בישראל" כי המנין מפני צבא המלחמה. הסבר כיצד אין דבריו אלה סותרים את דבריו שהובאו למעלה בהאשימו את דוד המלך (וכן – האין עומדים הם בסתירה לדברי הרלב"ג?)

פסוק א'

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי..."

במדבר רבה א' ז':

וידבר ה' אל משה במדבר סיני: כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה ואת התורה, לכך נאמר "במדבר סיני".

      השוה לדברי המדרש ערובין נ"ד ע"א:

מאי דכתיב (במדבר כ"א). "וממדבר מתנה"? אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו – אין תלמודו מתקיים בידו...
...מאי דכתיב (שיר השירים ה') "לחיו כערוגות הבשם"? אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם זה שהכל מתבשמין בו – תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו – אין תלמודו מתקיים בידו...

השוה:

שמות ל"ח כ"ו

"בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"

במדבר א' מ"ו

"וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"

העמק דבר, פסוק א' :

ד"ה במדבר סיני: ...באשר לא נמנו כי אם יוצאי צבא, היינו רואים להמנות בחיל המלך למלחמה עם הכנענים, והיה מנין ראשון 605,550 ונקבע על זה הסך השראת שכינה (= שהשכינה שורה במחנה שלא יהא פחות מן הנ"ל) והיה ידוע דנדרש להיות במדבר זה הסך. ומאז ואילך אפילו נעשו עוד הרבה בני עשרים, לא נכנסו לצבא למלאות זה הסך מבני עשרים אחרים. ובהיותם עומדים במקום אחד, לא חש הקב"ה לצוות למלאות הצבא, עד שהגיע קרוב לעשרים יום בחדש השני, שאז היו מיועדים לצאת לדרך וה' בראשם כמלך בראש צבאיו. על כן בא הציווי לחזור ולמנות ולמלאות זה הסך... (וכמו) שכל מלך יודע כמה יהיו יוצאי צבא בחילו וכמה גדודים ואיזה סך בכל גדוד...