הברית בהר סיני
דברים פרק ה, א - פרק ו, ג
| א. | שאלות מבנה |
| 1. |
יש טוענים שטעה מאד המחלק לפרקים ולא ראה שהפרשה נמשכת, שמפסוק י"ט (או בספרים אחרים כ"ב) "את הדברים האלה" עד סוף ו' ג' ("חלב ודבש"), (כפי שהיא גם חלוקת המסורה לפרשיות!) ובעצם ה' א' – ו' ג' מהוים יחידה אחת. התוכל להסביר דעה זו (כלומר ש-ה' א' – ו' ג' הם יחידה) ע"פ תוכן הפסוקים ועל-פי סימנים צורניים? |
2. |
ביחידה שבה דן גיליוננו (ה' א' – ו' ג') שלוש "מילות מנחות", שתים מהן חוזרות ונשנות בה שבע פעמים, ואחת – עשר פעמים. (אף אחת מהן אינה מוזכרת בעשרת הדברות.) מהן המילים האלו, ובמה הן מהוות "מילות מפתח" לקטע כולו? |
| ב. | האמנם "לא את אבותנו"? |
"לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים"
רש"י:
ד"ה לא את אבותינו: בלבד.
ד"ה ויקרא משה אל כל ישראל: הם הבנים שקראן משה עכשו להשמיעם עשרת הדברות שקבלו האבות ושמעו אותן מפי הגבורה. ואמר להם: לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כלומר: לא את אבותינו בלבד שקיבלו ושמעו.
ד"ה כי אנחנו אלה פה היום כלנו: עמנו כרת הברית הזאת, ועוד שיש מהם שהם חיים; ועל זה אמר (פסוק ד') "פנים בפנים דבר ה' עמכם", עם החיים שנשארו ממתן תורה ידבר, ולהם אמר (פסוק ה') "אנכי עומד בין ה' וביניכם".
"לא את אבותנו כרת ה'" כלומר: שלא תקל התורה בעיניכם בעבור הדורות הרבים, כי ה' יתברך לא נתן התורה לאותו דור הרמוז אשר קבלוה, כי ידוע היה לפניו שהם לא יבואו אל הארץ ולזה לא יקיימו בה המצוות, אבל כרת הברית ההיא בעבור הדורות הבאים שיבואו לארץ וישמרו לעשותם. והוא אמרו "כי אתנו אנחנו אלה פה היום", רוצה לומר: לא היתה התורה מכוונת אלא לכל אשר יהיו חיים בכל דור ודור, לא לאותם אשר קבלוה.
וכבר המשילו זה לבונה גלגל ריחיים על אמת המים. שאין ספק שלא כיון בבנינו אל אותם המים אשר עברו בזמן הבנין, מצד מה שהם רמוזים, אבל יכוון אל המים מצד מה שהם עוברים תמיד. וייאמר באמת, כי לא על המים שעברו כיון מלאכתו, כי גם על העוברים תמיד. ולזה אמר: "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת", שהם כבר מתו ובטלו מהם תורה ומצוות, שנאמר (תהלים צ"ח ו') "במתים חפשי", ואמרו חז"ל (בפרק ט' דמסכת נידה) "כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות", כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים, וכן אל אותם שיהיו חיים תחתינו עד סוף כל הדורות.
ואם כן – מעמד האלוקי ההוא עומד בעינו בתקפו ובגבורתו בכל זמן בכל העוברים תמיד, כמשל בנין הריחיים על אמת המים.
והוא הטעם בעצמו במה שאמר (שמות י"ג) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", ובאמרו להלן (דברים ו' כ"ג) "ואותנו הוציא משם", כי בכל אלה הענינים כיון אל הכלל העומד תמיד, לא אל האישים שנזדמנו בשעת המעשה.
וכיון שהמעמד ההוא מכוון כנגד כל דור ודור וכל איש ואיש אשר מבני ישראל המה, אם כן באמת ובתמים תוכלו לומר: "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש", כי עמכם דיבר עם היות שלא הייתם שם בפרטיותכם.
1. |
מה קשה לשלושת הפרשנים? |
| 2. |
מה ההבדל בין שלוש התשובות הניתנות בדברים לישוב הקושי? |
| 3. |
השוה את פסוקנו לפסוקים הבאים: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים" "לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'" "לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" "כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים... עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח כִּי אִם..." מה הקושי המשותף לכל הפסוקים האלה ולפסוקנו, ובאיזו דרך אפשר לישב את הקושי הזה? |
| ג. | "פנים בפנים" משל למוכר וללוקח - שאלות ברש"י |
"פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר"
רש"י:ד"ה פנים בפנים: אמר ר' ברכיה: כך אמר משה: אל תאמרו, אני מטעה אתכם על לא דבר, כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי הלוקח עצמו מדבר עמכם.
|
דברי רש"י אלה מקורם בפסיקתא רבתי ושם הגירסא: "הרי המוכר עצמו מדבר". הסבר כל אחת משתי הגירסאות, דהיינו איך יתכן לכנותו גם כ"מוכר" וגם כ"לוקח". |
| ד. | מיקומה של מילת "לאמור" (1) |
"פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ
אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר"
ר' יונה אבן ג'נאח, ספר הרקמה פרק ל"ד:
"ממה שהובא מן הדברים על הרחוק, לא על הקרוב": אין "לאמור" מחובר בענין עם אמרו: "ולא עליתם בהר", אבל עם אמרו "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמור אנכי ה' אלוקיך". ואמרו "אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר" יקרא "הקרות דברים", וכן יקרא כל דבר שיכנס בתוך דברים שלא נשלם ענינם, כאשר אתה רואה.
1. |
מהו הקושי בפסוקנו שאותו בא לישב? |
2. |
איך תתרגם למונחים שלנו את הנקרא בלשונו "הקרות דברים"? |
3. |
בעל ספר הרקמה מביא בפרק זה ("ממה שהובא מן הדברים על הרחוק ולא על הקרוב") עוד מקום אחד מפרשתנו (ה' א' – ו' ג') אשר בו התופעה הסגנונית הנקראת "הקרות דברים". מה הם הפסוקים? |
| ה. | מיקומה של מילת "לאמור" (2) |
"...כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר"
1. |
...ומילת "לאמור" דבקה עם (פסוק ד') "דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" לאמור... ואל תשיב אל לבך להיות מילת לאמור רחוקה, כי כן רבים, והמדבר לא הפסיק הפסוקים ולא הפרשיות. רמב"ן, (אחרי הביאו דברי הראב"ע הנ"ל): ד"ה לאמור: ויותר נכון שנדביק להגיד לכם את דבר ה' לאמור, כלשון (שמות י"ג ב') "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור".
|
| 2. |
ד"ה כי יראתם: אע"פ שלא עליתם בהר – יראתם. מה קשה לו בפסוקנו? |
