הפטרה

פסוק ג'

"הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן"

רד"ק:

ד"ה הררי בשדה: לפי שהיו עובדים על ההרים קרא ישראל "הררי" אמר דרך קריאה הררי ומילת בשדה – אף על פי שהטעם עמד בה פירושה שהיא דבוקה עם הילך. אמר אתה הררי בשדה הילך וכל אוצרותיך לבז אתן כלומר: שיוציאו השוללים הביזה בשדה לחלוק שם שלל.

ר' ישעיה הראשון מטראני:

ד"ה הררי בשדה: על יושבי ירושלים הוא אומר: אתה שאתה הררי, שאתה דר בירושלים היושבת על ההרים, אתה עתיד לירד בשדה ולילך בגולה.

שד"ל:

ד"ה הררי בשדה: אחר שהזכיר מזבחותיהם ואשריהם על הגבעות הגבוהות, קרא דרך לעג לכל אנשי יהודה בכינוי "הררי בשדה" – יושב בהר ובשדה רחוק מן הישוב.

מקרא כפשוטו:

ד"ה הררי בשדה ...והררי זה אומר אני... שהוא תואר ומשמעו – יושב בהר והוא נגזר מן "הר" כמו שנגזר "עתי" מן "עת", ובלבד שמשקלו שונה ממנו. ו'שדה' שנאמר כאן משמעו בקעה. ואנחנו נעמוד על טעם המקרא הזה בזכרנו שהרים מחסה מצר ואויב, כי היושבים בהרים לא במהרה יפול עליהם האויב כאשר יפול על היושב בבקעה. ועל פי הדברים האלה פירוש הכתוב: אתה היושב בהר – וירדת הבקעה. ומפני שעזב ישראל את ה' מעוזו והלך אחרי אלוהים אחרים שאין בהם מועיל, קוראו הנביא הררי שעזב את הרי מעוזו וירד אל הבקעה שאיננה מגינה עליו.

פסוק ז'

"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר
אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'
וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ"

רד"ק:

ד"ה והיה ה' מבטחו: אם יבטח בו הוא יהיה מבטחו ולא יירא מכל רע.

מלבי"ם:

ד"ה מבטחו: המ"ם הנוסף על השם מציין הדבר והמקום שבו סיבת הבטחון, כמו מעון, מקדש, משכן וכדומה.

ד"ה ברוך הגבר אשר לא לבד יבטח בה' כי גם "והיה ה' מבטחו", כי הבוטח בה' שיצילנו ע"י אמצעים טבעיים, הגם שיבטח בה' בכל זאת המבטח שלו – היינו הדבר שעל ידו יושג בטחונו – אינו ה', רק האמצעים הטבעיים, שמקוה שעל ידם יושיעהו ה'.
והגם שאיננו "ארור", אחר שבוטח בה', אינו "ברוך" גם כן; רק אם יבטח בה' שיושיעהו בלא שום אמצעי כלל, - עד שה' הוא הוא (=עצמו) המבטח שלו, והיה זה דומה כעץ השתול על מים ושולח שרשיו על יובל.

פסוק ה'

"אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם..."

פסוק ז'

"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'"

פסוקים אלה מובאים בחובת הלבבות לרבנו בחיי בתחילת שער הבטחון:

ראיתי להביע מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלוקים יתברך והוא הבטחון עליו בכל דבריו, בעבור מה שיש בו מן התועלות הגדולות בענין התורה ובענין העולם. ותועלותיו בו בתורה – מהם מנוחת נפשו... מפני שאם איננו בוטח באלוקים, בוטח בזולתו ויהיה כמו מי שנאמר "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים..." ואמר הכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" ואמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו". ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו – ייגע לריק ויחלש כחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו.

פסוק י"א

"עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל"

מקרא כפשוטו:

בחצי ימיו יעזבנו: עושה העושר ולא במשפט יעזב את עשרו בחצי ימיו, כי ימות בחטאו, ולא ימות עד שיודע לכל כי נבל הוא.

מהי חולשת הפירוש הזה?

פסוק י"ג

"מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ
כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'"

רד"ק:

הנה טוב האל למיחלים לו הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים לטוב:
אחת: שלא יבוא לו המים ממקום אחר אלא ממקומו הם נובעים, ושנית: שאין להם הפסק.

אברבנאל:

דמה הא-ל יתברך למקור מים חיים, לפי שהוא המשפיע הראשון והוא ישפיע על הכל ולא יקבל דבר מסיבה אחרת כמו מקור מים חיים, שמשם יבוא המים לכל המעינות, והמקור לא יקבל המים ממקור אחר.

פסוק א'

"חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם"

אברבנאל:

ואמר "לבם" בלשון נסתר ו"מזבחותיכם" בלשון נוכח, כי כן דרך המקרא, אף כי לנביאים שלא נשתלמו בלשונם וכתבם, כמו שהיה ירמיהו, וכפי מה שביארתי בהקדמת זה הפירוש.

      מתוך דברי ההקדמה:

...אחשוב אני, שלא היה ירמיהו שלם מאד בסידור הדברים ויופי המליצה כמו ישעיה הנביא וגם נביאים אחרים. ומפני זה תמצא בדברי ירמיהו פסוקים רבים, שלפי דעת המפרשים כולם יחסרו להם מילה או מילות, עם היות שאני אשתדל לישבם כאשר הם.
ותמצא בדבריו פעמים רבות מאד מילת "על" תשמש במקום מילת "אל", והזכר בלשון נקבה והנקבה בלשון זכר, והרבים בלשון יחיד, ויחיד בלשון רבים, ועבר במקום עתיד ועתיד במקום עבר, ודיבור אחד בעצמו פעם לנוכח ופעם לנסתר;
ותמצא בדבריו גם כן המוקדם מאוחר והמאוחר קודם; כי הנה אחר שזכר חורבן הבית ותשלום מלכות צדקיהו, חזר לספר מענייני המלך יהויקים שקדם אליו.
ועם היות שכבר באו כיוצא מהזריות האלה בשאר נביאים, הפרש גדול יש ביניהם, בין רב למעט. והוא שבשאר הנביאים תמצא זה על המעט ובירמיהו הוא על הרוב, כפלי כפלים ממה שנמצא בשאר הנביאים.
ואני אחשוב שהיתה הסיבה בזה היות ירמיהו נער בשנים כשהתחיל הנבואה, ולכן לא היה עדיין שלם בדרכי הלשון ובסדריו וביופי המליצה, ועל זה באמת אמר (א') "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". כי הנה ישעיה הנביא, בהיותו מזרע המלוכה ונתגדל בחצר בית המלך, ולכך היה דברו ערב ולשונו נאה, ושאר הנביאים ניבאו אחר שהושלמו בעניני העולם ובעסקיו, ונשאו ונתנו עם בני אדם ולכן ידעו לסדר דבריהם, אמנם ירמיהו היה מן הכהנים אשר בענתות ובקטנותו קודם שירגיל עצמו בדיבור, וידע מוצאיו ומבואיו באתהו הנבואה, והוכרח לדבר מה שציוהו ה' בלשונו שהוא היה רגיל בו.