הפטרה

השווה:

פסוק ח'

"וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱ-לֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו"

פסוק ט'

"וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע"

פסוק י'

"וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר"

פסוק ט"ו

"וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱ-לֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו"

פסוק כ'

"וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱ-לֹהִים הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא חַי ה' כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו"

פסוק ב'

"וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה"

אהרליך, מקרא כפשוטו:

ד"ה נערה קטנה: היתה קטנה כשנשבית והיא גדולה עכשו, ונזכרת קטנותה, לפי שאילו היתה גדולה כשהלכה בשבי, היתה צרתה וצרת עמה נוגעת בלבבה, ולא היתה יועצת טוב לאדוניה, משנאתה אותו ואת עמו. ומפני שנשבית והיא קטנה ולא בת דעת, והיא גדלה בבית נעמן ותהי לו כבת, שכחה עמה ובית אביה לאהבה את אדוניה!

"הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת"

אבן כספי, אדני כסף:

ד"ה העת לקחת: הנה הכסף והבגדים היו למנה בכוונה ראשונה בעצם, וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות בכוונה שניה ובמקרה, וכמו זה אמרתי על (בראשית ל' כ"ו) "תנה את נשי וגו'". והמשל על זה ואור לך!

אבן כספי, משנה כסף, בראשית ל' כ"ו:

ד"ה אשר עבדתי אותך בהן: מאד העמיקו בזה המפרשים הקודמים, להעלם מהם זכירת ההגיון והטבע, והחטיאו כוונת נותן התורה, כי אמרו "בהן" שב אל "נשי" לבד, וחלילה! אבל גם ל"ילדי", כי "בהן", שטעמו – בעבורם לנתינת סיבה תכליתית, היה לנשיו וילדיו במדרגות, רצוני לומר: לנשיו תחילה ואחר לילדיו, כי יעקב עבד לאלו התכליות, ואחת מהן – הילדים, כדי שירעו צאנו או שיכלכלוהו בזקנותו כמו שהיה כן, כמו שמבואר (בראשית מ"ז י"ב) "ויכלכל יוסף..." עורו, עורו, ישנים!

רלב"ג, במנותו "התועליות" המגיעות מפרקי אלישע:

והתועלת הכ"ט: להודיע שאין ראוי לאדם שיכפור העון, אך יהיה מודה ועוזב...