פסוק ה'
"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם
תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ"
|
הסבר, מה טעם נאמר בפסוקנו פעמיים "ויאמר", והלוא הדובר אחד הוא בכל הפסוק!
והשווה: שמות ג' ה'-ו':
"וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא
וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹ-הֵי יַעֲקֹב"
ועיין גם גיליון מטות מסעי תש"י שאלה א.
ועיין גם גיליון וישב תשי"ב שאלה ב. |
פסוק ו'
"וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"
רש"י:
הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו.
רמב"ן:
פרש רש"י "הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות וכו'" ואיני מבין מה הזכות הזאת? למה לא יאמין באלוקי אמת, והוא הנביא בעצמו? ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות, איך לא יאמין בבשורה טובה! והנכון בעיני, כי האמין בה' וחשב כי בצדקו של הקדוש ברוך הוא יתן לו זרע, לא בצדקת אברהם ובשכרו.
רד"ק:
האמונה הגמורה שהאמין בה', חשבה לו הקדוש ברוך הוא לצדקה וליושר לבב, כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת ואעף על פי כן האמין.
שד"ל:
אברהם חשב להקדוש ברוך הוא צדקה וחסד, כלומר מתוך שהיה מאמין בו חשב, כי זו צדקה שיעשה.
מלבי"ם:
אבל כאשר עיין וחקר באיזו זכות ישדד ה' את המערכה בעבורו, אם הוא על פי מעשיו וזכותו או מצד החסד לבד, היה קטן בעיניו שיחשבו שזהו על פי מעשיו מצד המשפט ונדמה לו, כי אין לו זכות וחשב, שה' עושה לו זאת מצד הצדקה העליונה וחסד ה'.
| 1. |
מה הקושי בפסוקנו אשר ביישובו נחלקו המפרשים? |
| 2. |
סדר את המפרשים הנ"ל לשתי קבוצות לפי דעותיהם והסבר את דעותיהם. מהי מעלתה וחולשתה של כל אחת משתי הדעות? מהו הסעד הלשוני שיש להביא מפסוקנו לרש"י? |
שאלה קשה ביותר
