גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

ה'חינוך' על התרת נדרים

ב.

מיקומה של פרשת נדרים

ג.

מקור דין התרת נדרים

ד.

"וה' יסלח לה - כי הניא אביה"

פרשת מטות - מסעי
שנת תשכ"ח

נדרים

במדבר פרק ל

גיליון זה המשכו של גיליון מטות-מסעי תשכ"ו ועיין גם גיליון מטות תשי"ד

א.  ה'חינוך' על התרת נדרים

ספר החינוך, (פרשת יתרו) למצות לא תשא את שם ה'...:

...וכן הנשבע לעשות דבר ואחר כך לא יעשנו הנה הוא גם כן במורדי אור מכחישי האמת, כי פירוש "נשבע" הוא לפי דעתי, שגומר האדם בלבו ואומר בפיו להיות מקיים אותו דבר שנשבע עליו ולא ישנהו לעולם, כמו שהשם ברוך הוא קיים ולא ישתנה לעדי עד... ובענין הנדר דרך אחרת יש בו, שהוא כמכניס דבר המותר בגדר האסור וכאלו יאמר: דבר פלוני שהוא מותר, יהא אסור עליו כקרבן שאסר ה' יתברך... וזה הענין שיש בנו כח לאסור המותר, לפי שהתורה למדתנו בכך, מדכתיב (ג') "לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו"...
ומן הטעם הזה שכתבנו בשבועה שענינה הוא, שאדם גומר לקיים דבריו ולאמת כמו שהוא מאמין בקיום אלוקי, היה לנו ללמוד שלא תתבטל שבועה בשום צד, אלא שהיה מחסדי האל עלינו בדעתו חולשת בנין גופנו ומיעוט דעותינו והתמדת שינוי רצוננו לתת לנו עצה לצאת ממאסר השבועה, בהתחדש עלינו הרצון בכל עת שאפשר לנו לטעון בענין השבועה טענת אונס או שגגה... ואולם לא הרשינו לצאת ממנו בשאט נפש – רק בתחבולה ובעצת חכם, שיבוא הנשבע לפני איש חכם ונבון בדרכי התורה ויתודה אליו, כי מחסרון ידיעתו שלא היה יודע בשעה שנשבע דבר שידע אח"כ, הוא רוצה לבטל מה שנשבע עליו, וכי הוא מכיר, כי הביטול – מיעוט דעתו וחסרונו גורם אותו, לא דבר אחר ומחשבה חיצונית שיהיה בלבו חלילה.
ואחר הודאת פיו על זה ויכיר החכם ויראה, כי יש ממש בדבריו, שנתחדש אליו דבר, שאילו הסכים עליו בשעה שנשבע, לא היה נשבע, ועל כן הוא מתחרט – יקבל ודויו ויתירנו משבועתו.
וזהו אמרם (ברכות ל"ב): "הוא - הוא אינו מיחל, אבל אחרים מוחלין לו". על כן לעולם אי אפשר להתיר שבועה כי אם בסיבת שום חידוש לנשבע, כגון שיאמר: "אילו הייתי יודע דבר פלוני, לא הייתי נשבע לעולם", שזה כעין אונס הוא. אבל אם יאמר: "התירוני משבועתי" – בלא מענה, אין כח באדם להתירו.

1.

מדוע יש לדעתו לראות ברשות זו שנתנה תורה לחכמי ישראל להתיר נדרים, חסד מחסדי הבורא?

2.

הסבר את המשפטים המסומנים בקו.

3.

מדוע אמרה תורה "לא יחל דברו", ולא – בלשון רגילה – לא יעבור על דברו?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר