"ועשו לי מקדש..."

הרמב"ם, הלכות בית הבחירה א', הלכה א':

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה שנאמר "ועשו לי מקדש" (כ"ה ח').

אור החיים, (ר' חיים בן עטר):

"ושכנתי בתוכם" ולא אמר בתוכו, שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל, שיקיפו המשכן בד' דגלים. ואולי כי דברים אלה הם תשובה למה שחשקו ישראל בראותם בהר סיני שהיה ברוך הוא מוקף בדגלי המלאכים, והוא אות בתוכם, וחשקו באהבה להיותו כן בתוכם, ולזה באה התשובה מבוחן לבות ואמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי" כמו כן "בתוכם".

קאסוטו, שמות עמוד 221:

כדי שנוכל להבין את משמעות המשכן ואת מטרתו, עלינו לשים לב לכך, שבני ישראל, לאחר שזכו להתגלות אלוהים בהר סיני, עמדו לנסוע משם ולהתרחק ממקום ההתגלות, עד שהיו חונים במקום (=בהר סיני) מרגישים היו את קרבת האלוהים - נסעו, דומה היה בעיניהם כאלו נתפרדה החבילה, אלמלא היה בתוכם מעין סמל מוחשי לנוכחות ה' בתוכם.
לשמש סמל כזה נועד המשכן. ולא לחינם סודרה פרשה זו מיד אחר הפרשה המספרת על כריתת הברית בהר סיני. הקשר שבין ישראל ובין המשכן הריהו המשך מתמיד של הקשר שנוצר בהר סיני בין העם ובין אלוהיו. בני ישראל השוכנים לשבטיהם בכל חנייה וחנייה יכולים לראות מכל עבר את המשכן העומד באמצע המחנה, ומציאותו של המשכן לנגד עיניהם מוכיחה להם, כי כשם שהיה כבוד ה' שוכן על הר סיני, כך הוא שוכן בתוכם בכל מקומות נדודיהם במדבר. ולזה מתכון הכתוב באומרו (כ"ה ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".      

פסוק ח'

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"

רש"י:

ועשו לשמי בית קדושה.

פסוק ח'

"... וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"

בעל צידה לדרך:

לא אמר "ושכנתי בתוכו" אלא "בתוכם" להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש, כי אם מחמת ישראל "כי היכל ה' המה".

מלבי"ם:

ציוה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי לבו, כי יכין את עצמו להיות משכן לה' ומעוז לשכונת עוזו. וכן מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת.