"בנים אתם לה'..."

פסוק א'

"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם"

ספרי פרק ז' (ראה י"ד א'):

"בנים אתם לה'" – ר' יהודה אומר: אם נוהגים אתם כבנים – הרי אתם בנים, ואם לאו אין אתם בנים.
ר' מאיר אומר: בין כך ובין כך בנים אתם לה' אלוקיכם. וכן הוא אומר (הושע ב' א'): "והיה מספר בני ישראל כחול הים... והיה במקום אשר יאמר להם 'לא עמי אתם' יאמר להם 'בני אל חי'".

פסוק א'

"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם 
לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת"

פסוק ב'

"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ
וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"

ראב"ע:

ד"ה וטעם בנים: אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו, כן תעשו גם אתם, כי עם קדוש אתה, ואינך כשאר כל הכנענים, על כן לא תעשה כמעשיהם.
וטעם הסמך פרשת (י"ד ג') "לא תאכל כל תועבה" כי אתה עם קדוש בלב ובפה, ותהיו מובדלים מן העמים וכל רואיכם יכירו אתכם, כי לא תקרחו על מת, ולא תאכלו כל חי; ואם אתם עם קדוש, אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש.

רמב"ן:

ד"ה בנים אתם לה' אלוקיכם: גם זו מצוה מבוארת, שאמר בתורת כהנים (ויקרא כ"א ח') "לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת" ועתה יבאר כי לא בעבור מעלת הכהנים בלבד, שהזכיר שם שהם קדושים לאלוקיהם (ויקרא כ"א ט') ציוה בהם זה, אבל כל העדה כולם קדושים, וכולכם בנים לה' אלוקיכם כמו הכהנים, אם כן תשמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם...
(אחרי הביאו דברי הראב"ע דלעיל) ...ולפי דעתי, כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר: מאחר שאתה עם קדוש וסגולת ה' "ולא ישא אלוקים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח" (הרמב"ן משתמש כאן במליצה, שמואל ב' י"ד י"ד), אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער.
ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודה אף בחיים; ומכאן סמך לרבותינו באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי.

אור החיים:

ד"ה בנים אתם: צריך לדייק מה טעם סמך מאמר "בנים אתם" למאמר תתגודדו. נראה שנתכוין לומר שבמיתת איש אין אבדה למת, אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם, אבל על כל פנים ישנו, ואדרבא – לטוב לו, שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים, ועל זה אין לנו להתגודד ולשים קרחה.

ר' דוד הופמן, דברים י"ד א'-ב':

ד"ה בנים אתם: הוא מבוא לכל הפרק. כלומר אתם קרובים אל ה' כמו בנים הקרובים לאביהם, ועל כן אתם חייבים להיות ראויים לקרבת ה', הן בהופעתכם החיצונית, והן במאכלכם.

ד"ה לא תתגודדו: רבותינו לימדונו בספרי: "לא תתגודדו" כדרך שאחרים מתגודדים, שנאמר (מלכים א' י"ח) "ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים".
עובדי עבודה זרה מאומות העולם וגם כמרי הבעל שבישראל לא הכירו את אמתותו של הקב"ה בעל הרחמים, הרוצה להטיב עם בריותיו. הללו היו סבורים שאלוהיהם מקנאים באשרו של האדם. הם היו סבורים שכדי להשיג משהו מן האלילים שלהם, צריך אדם לקבל על עצמו סיגוף שהוא תמורת הדבר המושג, כדי להפיס את קנאתם של האלילים. על כן התגודדו כמרי הבעל בחרבות וברמחים כשראו שבקשתם לא נמלאה, כדי להפציר ביראתם שכתמורה עבור צערם ויסוריהם תתן להם את מבוקשם. לא כן ישראל: "בנים אתם לה'", הוא אוהב אתכם, כאהוב אב את בניו, ועל כן אין לכם לייסר עצמכם בייסורין כדי להשיג את מבוקשכם מה'.

פסוק א'

"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ"

ר' יוסף בכור שור:

ד"ה בנים אתם לה': ואם מת אביכם אין לכם להתגודד ולעשות קרחה ולהצטער יותר מדי, כי אינכם יתומים בכך, שהרי יש לכם אב גדול חי וקיים יתברך שמו.

 השווה לפסוקנו ירמיהו ט"ז ו':

"וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת
לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם
וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם"

רש"י:

ד"ה ולא יתגודד: דרך האבלים להתגודד ולשרוט בשרם ולקרוח קרחה בראשם, ומכל מקום לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל.

רד"ק:

אע"פ שהוא אסור לישראל לעשותו שנאמר (דברים י"ד) "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" אולי הם היו עושים כמנהגי הגויים כמו שהיו עושים עבירות אחרות כמנהג הגויים.
ואמר, כי לא יהיה להם פנאי לעשות הדברים שעושים על מת, לא דברי אבל ולא דברי נחמה.

פסוק א'

"לֹא תִתְגֹּדְדוּ"

רשב"ם:

ד"ה לא תתגודדו: כדכתיב (מלכים א' י"ח כ"ח) "ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים (עד שפך דם)" וכמו (דניאל ד' י"א) "גודו אילנא".

יבמות י"ג ב':

מהו לא תתגודדו? לא תעשו חבורה על מת.

יבמות י"ד א':

תניא "לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות. כגון בית דין אחד בעיר אחת; פלגא (מחצית) מורים כדברי בית שמאי ופלגא כדברי בית הלל.

רמב"ם, הלכות ע"ז פרק י"ב הלכה י"ד:

ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים (כסף משנה מביא בשם ר' דוד כהן בתשובה: ואפשר שנפל טעות סופרים בספרים והגירסא הנכונה היא "שלא יהיו כשני בתי דינים" והסופרים חסרו הכ"ף) בעיר אחת, זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות, שנאמר "לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות.