שבת

פסוק ח'

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"

רש"י:

וכן פתרונו: תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה, תהא מזמינו לשבת.

רשב"ם:

כל זכירה הכוונה על ימים שעברו, כמו (דברים ל"ב): "זכור ימות עולם" (שמות י"ג ג') "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", (דברים ט' ז') "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלוקיך במדבר" – אף כאן זכור את יום השבת של ששת ימי בראשית, כמו שמפרש והולך "כי ששת ימים עשה ה'" – ולפיכך נכתב כאן "זכור" כדי לקדשו, להיות שובת ממלאכה.

ספורנו:

זכור: היֶה תמיד זוכר את יום השבת בעסקיך בימי המעשה כמו "זכור את אשר עשה לך עמלק". וזה תעשה, כדי שתוכל לקדשו. הזהיר שיסדר האדם עסקיו בימי המעשה, באופן שיוכל להסיח דעתו מהם ביום השבת.

פסוק ח'

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד"

מכילתא דרשב"י:

רבי אומר: הרי זו גזרה אחרת, שכשם שנצטוו ישראל על מצוות עשה של שבת – כך נצטוו על המלאכה.

אבות דר' נתן י"א:

שמעיה אומר: אהוב את המלאכה... כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה, ואל יהיה שונא את המלאכה, כשם שהתורה ניתנה בברית, כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך"...
ר' יהודה בן בתירא אומר:
מי שאין לו מלאכה לעשות – מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". ומה תלמוד לומר: "ועשית כל מלאכתך"? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן.

פסוק ח'

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ"

רש"י:

כשתבוא שבת, יהא בעיניך כאליו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה.

חזקוני:

הרבה ממלאכתך, דוגמת (שמות ט' י"ד) "את כל מגפותי".