השבת אבידה

פסוק א'

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ... וְהִתְעַלַּמְתָּ"

ספרי מ"ה:

פעמים שאתה מתעלם – ופעמים שאי אתה מתעלם – כיצד? (=מה הם המקרים שבהם מותר להתעלם?)
היה כהן והיא (האבדה) בבית הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה משל חברו – פטור. לכן נאמר "והתעלמת" – פעמים שאתה מתעלם.

רש"י:

ד"ה לא תראה והתעלמת: לא תראה אותו שתתעלם ממנו – זהו פשוטו. ורבותינו אמרו (בבא מציעא ל') פעמים שאתה מתעלם (ופעמים שאי אתה מתעלם. ועיין לעיל בדברי הספרי).

באר יצחק, על רש"י:

מנהג הלשון לסמוך מילת האזהרה לפועל הראשון לקישוט הלשון ותיקונו, אם פועל הראשון הוא תנאי ואזהרה של פועל שני, כמו במשפט הבא בפסוק שלפנינו שאין המצוה לחזור אחרי אבדת חברו, אם אינו יודע היכן היא; אבל המצוה שבראותו אבדת חברו להשתדל להשיבה אליו... והיה יכול לומר: "כי תראה את שור אחיך או שיו נדחים – לא תתעלם מהם". אבל מנהג הלשון לסמוך מילת האזהרה לפועל הראשון לפעמים לתפארת.

פסוק ב'

"וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ"

ספרי:

והיה עמך עד דרוש אחיך אותו: וכי עלתה על דעתך שאתה נותן לו עד שלא יתן סמניו? אם כן – למה נאמר "עד דרוש אחיך אותו"? עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי.

רש"י:

ד"ה עד דרוש אחיך (והוא בלשון גמרא במדבר כ"ח): וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשהו? אלא דרשהו שלא יהא רמאי.

דברי דוד, על רש"י (מחברו ר' דוד הלוי בעל טורי זהב על שולחן ערוך, נפטר תכ"ז):

ממשמעות הפסוק שאחיך ידרוש את האבדה שיחזירנה לו, ורש"י פירש באלו מציאות (דף כ"ז) והרי משמע עד דרשך את אחיך.
ונראה דפירושו על פי הגמרא שם דאמר רב הונא: זיל אייתי סהדי (=לך הבא עדים) דלאו רמאי אתה; ועל כן אמר "עד דרוש אחיך" פירוש: אתה תדרוש את אחיך (היינו אם יודעים העדים את בעל האבדה שהוא רמאי אם לאו). וזהו "אותו" כלומר: בעל האבדה מהו.

גור אריה, (מהר"ל מפראג) בפירושו לדברי רש"י הנ"ל:

פירוש: צריך שיתן סימנים בה, ולפי זה יהיה "אחיך" הוא הפעול ש"אחיך" הוא הנדרש שלא היה רמאי, ו"אותו" קאי על "אחיך". והוא כמו (שמות ב' ו') "ותפתח ותראהו את הילד" שבא השם עם הכינוי ובאחד סגי, אלא בא לתוספות ביאור.
אך קשה, שנזכר השם קודם הכינוי, ואם היה כתוב "עד דרוש אותו אחיך" היה שפיר, אבל מאחר שנכתב "אחיך אותו" קשה, למה "אותו"?
ונראה לי כי כך פירושו: וכי תעלה על דעתך שיתנהו קודם שידרוש אותו? אלא דרשהו שאינו רמאי, כלומר: לכך כתוב "דרוש אחיך אותו", שהוא דורש אחר האבדה ולא שיהיה רמאי מבקש לגזול את חברו, שזה אינו "דורש את האבדה" כלל. ומפני שקשה איך ידע אם בא לגזול את חברו או שדורש את האבדה, אמר: "דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי". ומה שפירש רש"י "דרשהו" אינו לשון הכתוב של "דרוש אחיך אותו" דודאי הכתוב הוא כמשמעו, אלא שבא לפרש באיזה ענין ידע, שהוא דורש האבדה ואינו גזלן, וקאמר "דרשהו אם רמאי הוא". כן יראה לי.

  ר' אליהו מזרחי:

ומילת "אותו" היא להודיע ש"אחיך" פעול, כאילו אמר: עד דרוש את אחיך. ומעיקרא נראה ש"אחיך" הוא הפועל ו"אותו" שב אל האבוד ולפיכך הקשה: וכי תעלה על דעתך שיתנהו לו קודם שידרשנו? ותירץ ש"אחיך" הוא הפעול ו"אותו" הוא אחיך, ובא לבאר שהוא פעול, והפועל הוא מי שהמציאה בידו, שידרוש את בעל האבדה שלא יהא רמאי.

פסוק ב'

"וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ"

רש"י:

שתהא בו השבה, שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו, מכאן אמרו: כל דבר שעושה ואוכל – יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל – ימכר.

פסוק א'

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"

  פסוק ג'

"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"

פסוק ג'

"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"

ראב"ע:

ד"ה לא תוכל: כחבריו.

(ועיין דברים י"ז ט"ו לא תוכל לתת עליך איש נכרי. ועיין ראב"ע שם.

ועיין דברים כ"א ט"ז לא יוכל לבכר את בן האהובה. ועיין ראב"ע שם.)

מנחה בלולה, (רפא מפורט):

אע"פ שאתה מתעלם מבני אדם, לא תוכל להתעלם מהקב"ה.