תלונת העם והמגפה

ר' יצחק עראמה, מקשה לפרשה זו:

א. למה נאמר (י"ב) "וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף", והלא קודם שבא לשם נאמר (י"א) "החל הנגף"?
ב. אחר שאמר (י"ג) "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותיעצר המגפה", למה חזר ואמר "וישב אהרן אל משה והמגפה נעצרה" (ט"ו)?
ג. מה עמידה עמד בין המתים ובין החיים, ומה שיבה זו ששב פתח אוהל מועד?

בתשובה לשאלות אלה הוא עונה:

אומר אני, כששמע משה מפי הגבורה (י') "הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע", שהכוונה היא שהוא משלח בהם חצי מות ועוצר בהם (במשה ובאהרן), שלא יתפללו עליהם, וכי ראה כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף, ראה להשתדל בהצלתם באופן מה... והוא אומרו "קח את המחתה ותן עליה אש ושים קטרת..." "ויקח אהרן כאשר דיבר משה", אמנם כאשר בא בזה האופן אל תוך הקהל, לא נעצרה המגפה כמו שחשב, אדרבא פרץ המשחית בהם בשיעור שייראה כאילו אז החלה מגפה עצומה מהראשונה.
והיה זה לפי שאין מרצון ה' יתברך שישתמשו במסורת ההיא (=קטורת) וכיוצא בו, בעת שיהיו ישראל חוטאין, אלא שישאו עונשם וייכנע ליבם הערל להורות לפניו, כי הוא המוחץ והרופא כמו שאמר (דברים ל"ב) "אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא", וההינצל על דרך זו (= על ידי הקטורת) תועבה היא.
והנה כשראה אהרן כך, התבונן בעניין... ושם ליבו לכפר עליהם בהישירם אל החרטה ואל התשובה הנכונה והוא אומרו (י"ב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" – ירצה לומר: נתן את הקטורת לאיש אחר או למקום מה, כמו (שמות כ"ה) "ואל הארון תיתן את העדות".
אמנם הכפרה אשר עשה היה "ויעמוד בין המתים ובין החיים... וישב אל משה אל אוהל מועד", כי העניין הראשון הוא לעורר אותם אל החרטה ואל החרדה על חטאם, בעמוד אדם על עצמו והתבוננו בין המתים והחיים, וכמו שאמר קהלת: "והחי יתן אל לבו" - דברים של מיתה, ואמרו (אבות ג') "הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עברה: דע מאין באת ולאן אתה הולך"... ואמר הכתוב שהספיקה העמידה הזאת להם, שהתחילה להיעצר המגפה.
אמנם כששב אהרן אל משה אל אוהל מועד, אשר משם תצא תורה ומצוות, הנה אז כבר יושלמו בשני עניינים, אשר כללם פסוק אחד: "סור מרע ועשה טוב" (תהילים ל"ד) שאמר ראשונה "מי האיש החפץ חיים" ועם זה נעצרה המגפה לגמרי.
זה ראיתי ונתון אל ליבי בעניין הזה, ואמרתי אך טוב הוא לפי עיונו ודבר ממוצע בין הפשט ובין הדרש.

פסוקים י"א-י"ב

"וְשִׂים קְטֹרֶת... וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם...
וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם"

מכילתא בשלח (י"ז ה'):

"ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת... והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם". - וזה אחד משלושת דברים שישראל מתרעמין עליהם, והיו אומרים: "מיני פורענות הן", ואלו הן: הקטורת הארון והמטה.
אמרו: הקטורת הזו של פורענות, היא הרגה נדב ואביהוא, שנאמר (ויקרא י'). "ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא". לכך ידעו כל ישראל, שהיא של כפרה, שנאמר: "ויתן את הקטורת ויכפר על העם"...
אמרו: המטה הזה של סנפירינון (פורענות): הוא הביא עשר מכות על המצרים במצרים ועשר על הים. לפיכך ידעו שהוא של ניסים (רש"י שם: יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן), שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאור קח... והכית בצור ויצאו ממנו מים".

רש"י, פסוק י"ג:

ד"ה ויעמד בין המתים...: ... ולמה הקטורת? לפי שהיו ישראל מלעיזין ומרננים אחר הקטורת לומר: "סם מות הוא: על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמישים ומאתים איש!" אמר הקדוש ברוך ה וא: "תראו, שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית".

פסוק ו'

"אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'"

תרגום אונקלוס:

אתון גרמתון דמית עמא דה'.