גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

לקראת פגישת יעקב ועשו

ב.

בנין התנאי המסופק

ג.

עמדת אדום בחורבן ירושלים

ד.

על מה תסב נבואת עובדיה

פרשת וישלח
שנת תשי"ט

יעקב ועשו + הפטרה

בראשית פרק לב

א.  לקראת פגישת יעקב ועשו

רמב"ן, בהקדמה לפרשת וישלח:

נכתבה הפרשה הזאת להודיענו כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו ושלח מלאך והצילו; ולמדנו עוד, שהוא לא בטח בצדקו והשתדל בהצלתו בכל יכולתו.
ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמן עצמנו לשלושה דברים שהזמין הוא עצמו: לתפילה, לדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהינצל. וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אפרש לפסוק ט': והיה המחנה הנשאר לפליטה.
...והכוונה בזה כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים, וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם; מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו ומלך אחד מרחם במקומו ומציל הפליטים... וכך אמרו בבראשית רבה: "אם יבוא עשו על המחנה האחת והכהו..."- אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפליטה" – אלו אחינו שבגולה. גם (הם) ראו כי לדורות תרמוז זאת הפרשה.

פסוק י"ז:

ד"ה ורוח תשימו בין עדר לעדר: כדי להשביע עיניו של אותו רשע ולתווהו על הדורון. וסברו בבראשית רבה שיש בזה רמז. אמר יעקב לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם: אם יהיו צרות באות על בני – לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרווח להם מצרותיהם", עשה רמז, שיהיו המסים והארנונות שיגבו בני עשו מזרעו ברווח והפרש בין זו לזו.

פרק ל"ג פסוק ט"ו:

ד"ה למה זה אמצא חן: והכוונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל. ורבותינו ראו בזה עצה (בראשית רבה, פרשה ע"ח) "רבנו כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתה ולא נסיב עמיה רומאין. חד זמן לא איסתכיל בה ונסיב עמיה רומאין – לא הגיע לעכו עד שמכר פינס שלו" (יש מפרשים: אדרת שלו, שלקחו ממנו כל מה שבידו).

(הרמב"ן מפרש דברי המדרש האלה:) מפני שהיתה קבלה בידם שזו (היינו פרשה וישלח) פרשת גלות. כשהיה בא ברומא בחצר מלכי "אדום" על עסקי ציבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחר עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי המלכות ללוותו, שלא היו מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.

1.

מהי הדרך הפרשנית בה הולך הרמב"ן בפירושיו אלה?

2.

מה ההבדל בין דרך פירושו לפסוק ט' לבין דרך פירושו לפסוק י"ז?

3.

הזכורים לך עוד מקומות ברמב"ן לתורה, שבהם הלך בדרך זו?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר