המן

לפסוק ד' – לשאלת הנסיון במן – עיין גיליון בשלח תש"ה!

פסוק ד'

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם..."

פסוק ח'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ..."

ראב"ע, פסוק ד':

ומלת לחם - מאכל, תמצא על הלחם כמשמעו, גם על הבשר, כמו (ויקרא ג' י"א) "לחם אשה" גם על פרי כמו (ירמיה י"א) "נשחיתה עץ בלחמו".

רמב"ן:

ד"ה למען אנסנו: והנה לא הזכיר כאן דבר, רק המן, שהוא הלחם שהמטיר להם, אבל כאשר אמר משה "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע" ידענו כי הכל נאמר לו. אבל הכתוב יקצר בדברים הנכפלים, בענין הציווי או הסיפור, כאשר הזכרתי לך פעמים רבות. ופעמים לא יזכיר האחד כלל, כדכתיב בפרשה הזאת (ל"ב) "זה הדבר אשר ציוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם", ולא נכתבה הצוואה כלל. וכן במקומות רבים.
ועל דעת האומרים, כי "לחם" – כל מאכל, יתכן שאמר להם "הנני ממטיר לכם" על המן ועל השלו, כי יתן להם שאלתם ששאלו לחם ובשר. ומשה פירש שיהיה הבשר בערב לאכול ולחם בבוקר לשבוע – כדרך כל הארץ.

קאסוטו, פרק ט"ז פסוק ד':

ד"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים: מה הוא הלחם שיומטר להם מן השמים לא נאמר עדיין במפורש, אבל ניתנת כבר הבטחה, שברכה זו לא תהיה חד פעמית, אלא תמשך גם להבא. "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו".

פסוק ח':

ד"ה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע: אמנם לא שמע עדיין משה מה יינתן ומתי יינתן, כי פרטים אלה לא נאמרו לו אלא אחר כך. (פסוקים י"א-י"ב), אבל הוא הצליח להבין דבר מתוך דבר. מכיוון שאמר לו ה', שהוא נעתר לבקשותיהם של בני ישראל, הבין כי רצונו של ה' לתת להם את שני הדברים שהיו מתגעגעים עליהם, גם את הבשר וגם את הלחם, ודוקא כדי אכילה לשובע, כפי הביטויים שבדברי געגועיהם על העבר;
ועוד הבין משה כי כשהבטיח ה' להמטיר "לחם מן השמים", השתמש במילה "לחם" בהוראתה הרחבה ביותר, וגם הבשר במשמע. והוא תיאר לעצמו, שמה שינתן דבר יום ביומו יהיה הפת, הניתן להם בכל יום במצרים, ושהוא ינתן בבוקר, הואיל ונאמר לו שביום השישי יכינו אותו ליום השבת, ולפיכך מן הצורך שיהיה פנאי ביום; ואם כן אפוא, הדבר שינתן מיד בערב נתינה חד פעמית, יהיה הבשר, שאינו מאכל רגיל בכל יום ויום.
כך חשב משה בתוך לבו, ולא הגיד לעם במפורש מה שחשב. להלן בפסוקים י"א-י"ב יאָמר, שהסכים ה' למחשבתו של משה, כדוגמת מה שמסופר למעלה, ח' ה'-ט', כ"ה-כ"ו, שמשה קבע זמן לפרעה, וה' הסכים ועשה כדבר משה.

פסוקים ו'–ז'    

"עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה'"

רש"י:   

ד"ה ערב: כמו לערב.

ד"ה וידעתם כי ה' הוציא אתכם: לפי שאמרתם לנו (ספוק ג') "כי הוצאתם אותנו", תדעו כי לא אנחנו המוציאים אלא ה' הוציא אתכם, שיגיז לכם את השלו.

ד"ה ובקר וראיתם: לא על הכבוד שנאמר (פסוק י') "והנה כבוד ה' נראה בענן" נאמר, אלא כך אמר להם: ערב וידעתם כי היכולת בידו לתת תאוותכם, ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתננה לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך – בירידתו לבוקר תראו את כבוד אור פניו, שיורידהו לכם דרך חובה, בבוקר, שיש שהות להכינו וטל מלמעלה וטל מלמטה.

פסוקים ו'-ז'  

"עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה'"

ראב"ע:

ד"ה ויאמר: ... שני אותות יעשה לכם, שתדעו כי הוא הוציא אתכם, האחד בערב זה היום, ושני למחרתו בבוקר, והיה ראוי שיהיה: 'ערב ובוקר וידעתם', כי איננו דבק 'ובוקר' עם "וראיתם את כבוד ה'" כי ביום עצמו ראו את הכבוד, כאשר יפרש (כוונתו לפסוק י').

חזקוני:

ערב וידעתם, ובוקר וראיתם: תן האמור של זה בזה ואת של זה בזה: וידעתם וראיתם בערב, וראיתם וידעתם בבוקר; כיוצא בו (זכריה ט' י"ז) "דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות", שפירושו: דגן ותירוש – בחורים, ודגן ותירוש אשר ינובב בתולות, ועוד הרבה.

רמב"ן:   

(אחרי הביאו דברי ראב"ע) וגם זה איננו נראה כן, והנכון בעיני כי היה הפלא במן גדול מאד, כי השלו הגיז אותו מן הים ברוח כדרך העולם, אבל המן נוצר להם עתה יצירה חדשה בשמים, כענין מעשה בראשית, והוא מה שאמרו בו (מסכת אבות, פרק ה' משנה ו') שנברא בין השמשות.
ולכך אמר הכתוב: באות אשר יעשה לכם היום בערב תדעו כי הוציא אתכם מארץ מצרים, כי יערוך לכם שולחן במדבר (המליצה שאולה מתהלים ע"ח י"ט), אבל בפלא הגדול אשר יעשה לכם בבוקר, תראו את כבוד מלכותו, אשר מי אל בשמים ובארץ יעשה כמעשיו וכגבורותיו, שבגדולות ובנפלאות שיעשה השם, יראה את כבודו, כענין (יעשיה ס"ו י"ח) "לקבץ את כל הגוים והלשונות ובאו וראו את כבודי"... וכן רבים.