ירידת יעקב למצרים

הסבר, מה ראה הרמב"ן להביא דבריו אלה דווקא לד"ה זה, ומה הקושי שבפסוקנו המתפרש ע"י דבריו אלה?

היש להביא מפרשת ויחי – מדברי יעקב בברכתו – פסוקים שיש בהם כדי להוכיח או לסתור את דבריו?

התוכל להסביר למה נקרא כאן "ישראל" ולא כמו שנקרא בפרק מ"ה פסוקים כ"ה, כ"ז וכן בפרקנו פסוק ה'?

פרק מ"ה, פסוק כ"ה:

"וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"

פרק מ"ה, פסוק כ"ז:

"... וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"

פרק מ"ו, פסוק ה':

"וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ"

(לשאלות מסוג זה עיין מקץ תש"ו, שאלה א'; חיי שרה תשי"ג, שאלה ב').

מה קשה לרש"י?

ממפרשי רש"י יש מקשין על דבריו: והלא אין אלה דברי יעקב אלא הכתוב מכנהו "אלוקי אביו יצחק"?

ענה לשאלתם, והסר תלונתם מעל דברי רש"י!

התוכל לישב את הקושי שבפסוקנו בעזרת הפסוק כ"ו, ב':

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"

נסה לענות על שאלתו.

רשב"ם:

כלומר ארד עמך וגם עלה אעלך כמו (שמות י"ב, ל"ב) "וברכתם גם אותי".

מהו הקושי המשותף בפסוקנו ובפסוק מספר שמות, ומהי דרכו של רשב"ם בישוב קושי ממין זה?

העזר בדברי רשב"ם, בראשית כ"ט ל':

ד"ה ויאהב גם את רחל: וגם אהבה יותר מלאה, כלומר בא אליה וגם אהבה. רוב גם הפוכים כן בתורה, וכן וברכתם גם אותי, גם תברכו אותי. וכן כי עתה גם אותך הרגתי, הנה לחצתי רגליך ונעשית שפי ופסח גם עדיין הייתי הורג אותך.

רש"י:

ד"ה ואנכי אעלך: הבטיחו להיות נקבר בארץ.

ספורנו:

ד"ה אעלך גם עלה: אחר שאעלך ואוציאך משם תוסיף מעלה על מה שהיה לך קודם רדתך שם, כאמרו (שמות ג') "ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה".

מכילתא בשלח, פרשה ג' (לשירת הים):

"זה אלי ואנוהו": וחכמים אומרים: "ואנוהו" – אלוונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו, משל למלך שהלך בנו למדינת הים, ויצא אחריו ועמד עליו, הלך למדינה אחרת ויצא אחריו ועמד עליו, כך ישראל: כשירדו למצרים – שכינה עמהם, שנאמר "אנכי ארד עמך מצרימה", עלו – שכינה עמהם, שנאמר "ואנכי אעלך גם עלה", ירדו לים – שכינה עמהם, שנאמר (י"ד יט) "ויסע מלאך אלוקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם", יצאו למדבר – שכינה עמהם, שנאמר (שמות י"ג, כ"א) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך".

במה שונה פירוש מכילתא לפסוקנו מן הפירושים דלעיל?

מהי החולשה שמצא ספורנו בפירוש ראב"ע – הנראה משמעות הכתוב – והצריכו לפרש פירוש אחר?

התוכל למצוא בפרשת ויגש סיוע לדברי בעל העמק דבר שהשתדל יוסף להשאיר ישראל בבדידותם במצרים?

התוכל למצוא בדברי העמק דבר סימן לתקופתו של הפרשן (הנצי"ב מוולוז'ין – בשליש השלישי של המאה ה-19, בייחוד תקופת חיבת-ציון).

(עיין גם דבריו בפרשת לך-לך תשי"ב, שאלה ד').