עשר המכות

התוכל להביא מפרשתנו שלושה פסוקים שיש בהם סיוע לתפישתו של אברבנאל למכות בכללן, ולשלוש הקבוצות של דצ"ך - עד"ש - באח"ב, בפרט.

היכן בפרשתנו עומד גם רש"י על כך, שהמכות תכליתן חינוך ולימוד ולא עונש ונקמה (או עונש בלבד)?

השווה ט', ט"ז:

"וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ
בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי
וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ"

ראב"ע:

"ולמען ספר שמי" איננו שב אל פרעה, רק מילת "ספר" שם הפועל כמו (במדבר כ"ב י"ז) "כי כבד אכבדך", ואין הטעם כי פרעה ישוטט בעולם לספר כבוד השם, רק יסופר שמי בכל דוד ודור בעבור אלה האותות שעשה.

ראב"ע, (בפירושו הקצר):

איננו שב אל פרעה, רק מילת "ספר" שם הפועל, כמו (שמואל א', ד', ח') "אלה הם האלוהים המכים את מצרים בכל מכה..." כי על דרך הפשט טבע פרעה בים.

ספורנו:

ד"ה בעבור הראותך כחי: כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפץ במות המת (יחזקאל י"ח, ל"ב).

ד"ה ולמען ספר שמי: "ורבים השיב מעוון" (מלאכי ב', ו').

הסבר כיצד יש להבין את תגובת החרטומים אחרי מכת הכינים לפי דעות ארבעת המפרשים האלה. סדרם לקבוצות!

הסבר מה מובנן של המילים – "מן השמים" בדברי ראב"ע!

השווה את דברי ראב"ע בפירוש הפטרת שמואל א' ו' עם מה שלמדנו על פסוק זה בגיליון חיי שרה שנה זו בשאלה ג' 1-2. המסכים פירושו עם הדברים הנאמרים שם?

מה הן טענות הרמב"ן נגד הראב"ע?

שים לב: גם ראב"ע וגם רמב"ן מסתייעים בפסוק שמואל א' ו' ט'. מה ההבדל ביניהם בפירוש הפסוק, וכיצד מסתייע כל אחד מהם בפסוק זה לחיזוק דעתו.

מה יש ללמוד מתגובת פרעה לדברי החרטומים בפסוק ט"ו לשאלת פירוש הביטוי "אצבע אלוקים"?

מה הקושי בפסוקנו שרצה ספורנו לישב?

השווה דבריו כאן לדבריו המובאים לעיל בשאלה א' 3.

התוכל למצוא קו משותף בפירושיו?

ועיין גם דבריו שמות י"ט, ה'-ו'.

הסבר את הרעיון הכלול במדרש זה!

מה יש ללמוד מדברי המדרש הזה לשאלה א' שלנו בתכלית המכות בכללן?

הקשו המפרשים: ולמה נתן ה' להם שלטון לעשות בלטיהם ויראה כאילו כוח יש להם לחדש אותות בשמים ובארץ?

נסה לענות לשאלתם.

עיין דברים י"ג, ב'-ו', ודברי הרמב"ן שם פסוק ב':

ד"ה ונתן אליך: ...אם כן "ונתן אליך אות או מופת", פירושו שיאמר אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו עבודה זרה פלונית וזה לכם האות כי למחר יבא הארבה החסיל והגזם, או יתן להם מופת שישליך לפניהם מטה ויהיה לתנין.
ובספרי אמר אות הוא מופת ומופת הוא אות, אלא שדיברה תורה בשתי לשונות. אולי כוונתם לומר, שאין חילוק בין שניהם ואין הפרש בדינם, ודי היה להזכיר האחד, אלא שרצתה התורה להפליג בענין לומר כל אות ואות שיתן אליך מכל אותות שבעולם.
והאיש הזה שיקרא עצמו נביא ויצוה לעבוד עבודה זרה, על דרך הפשט נביא העבודה זרה הוא שיאמר צלם פעור שלחני אליכם שהוא האלהים וציוה שתעבדוהו בכך וכך, והוא שאמר בו הכתוב עוד (להלן י"ח כ') ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת, כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים לעבוד אותם יתנבא כי הם לו לאלהיו, והזכירו שם עם נביאי השקר. אבל העולה בזה מדברי רבותינו (סנהדרין צ' ע"א), כי זה הנביא הנזכר בכאן מתנבא בשם ה', יאמר השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי היה השותף עמו במעשה בראשית, או שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שיעבדו אליו. והם ז"ל הזכירו, כי אפילו יאמר שיעבדו לעבודה זרה אפילו שעה אחת בלבד, כגון שיאמרו עבדו לפעור היום הזה בלבד ותצליחו בדבר פלוני כי כן הרצון לפני השם הנכבד, הוא חייב מיתה, וגם זה הוא כפשוטו של מקרא.
והנה ציוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם ה' לעבוד עבודה זרה כלל, ולא נביט באותות ובמופתים שיעשה, והזכיר הטעם מפני שאנחנו ידענו מיציאת מצרים שהוא מעשה ממש לא חזיון ולא מראה כי לה' הארץ והוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלהים מלבדו, וידענו ממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים ציוה אותנו ללכת בדרך הזה שלא נעבוד לזולתו כלל, וכבודו לאחר לא נתן, וזה טעם אשר צוך ה' אלהיך (פסוק ו'). והנה דבר סרה על השם, שלא ציוהו ככה מעולם, או סרה דבר על כבודו, שאין ראוי לעבוד לאל אחר .

התוכל לפרש את חוסר פעולתם של החרטומים לאחר המכה השלישית ואת העלמם לגמרי אחר המכה השישית?