בחירת ישראל וקבלת התורה

פרופ' היינמן, במאמרו "בחירת ישראל במקרא", סיני תש"ה, חוברת כסלו:

... התורה והנביאים ביססו את תורת הבחירה שלהם (כלומר את תורת הקירבה בין ה' לעם ישראל) דווקא על האוניברסליזם. ... דווקא במקום שהודגשה ביותר בחירת ישראל (כגון בספר דברים ובספר ישעיה) הודגשה אף אחדות האל ושלטונו בעולמו. ואין לתמוה על כך... רק האל "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים", יכול לבחור אומה בין כל האומות שבעולם ולקרוא לה "עבדי", "בחירי". האוניברסליזם אינו סותר את הבחירה: דווקא מאפשר אותה ומשמש יסודה.

קאסוטו, בפירושו לספר שמות:

אם אתם תסכימו להצעתי אבחר בכם במיוחד – והבחירה היא למילוי תפקיד רוחני נשגב.

פסוק ג'

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים"

ספורנו:

אמר שישראל שמו פניהם אל עסקי החנייה וצרכיה, ומשה עלה והכין עצמו לנבואה.

שני קשיים - אחד בסגנון ואחד בעניין – רצה לישב. אילו הם?

להבנת השאלה הסגנונית עיין

בראשית י"ב, פסוקים י"א-י"ב:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ"

בראשית ל"ג, פסוקים ט"ז-י"ז:

"וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת"

להבנת השאלה בעניין – עיין ספורנו, שמות ג', א':

ד"ה ויבוא אל הר האלוקים: חורבה. הוא לבדו להתבודד ולהתפלל על דרך ויבא עד חברון ).

פסוק ד'

"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם"

ספורנו:

כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם "כי לא אחפץ במות המת". ובהקשות ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם ולהשחיתם.

איזו תמיהה סגנונית בפסוקנו מתפרשת במדרש?

הסבר את הרעיון הכלול בדברי המדרש על שמיעת דברי תורה ולימודה.