מנוסת לוט מסדום

 פסוק כ'

"הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר
אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי"

בבלי, שבת דף י' ע"ב:

ואמר רבא בר מחסיא אמר ר' חמא בר גוריא אמר רב: לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה.

רש"י:

 שנתישבה מקרוב, כלומר: עיר חדשה.

שמתוך שישיבתה קרובה – עונותיה מועטים, שנאמר (בראשית י"ט) "הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער" מאי "קרובה"? אילימא דמיקרבא וזוטא (אם נאמר שקרובה – קרובה ממש, קרובה לנוס שמה),

רש"י:

 וזוטא - ולא צריכים אתם להקפיד על קיומה.

הא קא חזו לה?!

רש"י:

הא קא חזו לה, ולמה ליה למימר להו (הן הם, המלאכים, רואים שהיא קרובה וקטנה ולמה יש צורך ללוט לספר להם שהיא קרובה וקטנה?). אלא, מתוך שישיבתה קרובה, עוונותיה מוצערין (=מועטין).

רש"י, פסוק כ':

ד"ה מצער היא: והלא עוונותיה מועטין ויכול אתה להניחה. ותחי נפשי בה. זהו מדרשו, ופשוטו של מקרא: עיר קטנה היא ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה.

לדברי רש"י לפי "פשוטו של מקרא" מקשה ר' אליהו מזרחי:

לא ידעתי איך יתקן בזה קושית "הא קא חזו לה?!" והלא כל עצמן של חז"ל שהוציאוהו מפשוטו אינו אלא מפני הקושיה הזאת, ואיך חזר לפרש אותו לפי פשוטו ולא חשש לתקן הקושיה הנופלת בו?!

ובעל לבוש האורה מיישב קושיית הרא"ם:

ונראה לי שרש"י תיקן הרבה בהוסיפו "ואנשים בה מעט", כלומר: הלא אתם רואים שהיא מצער ומתוך קטנות תבחנו שאנשים בה מעט ואין להקפיד אם תניחנה, שהרי ודאי אין הקפדה על גודל המקום או קטנותו, רק על אנשים רבים ורשעים או מעטים, וכיוון שהעיר קטנה, ודאי יהיו אנשיה מועטים ואפילו יהיו רשעים אין להקפיד כל כך, ולכן הוצרך לוט להקדים "הלא מצער היא" אע"ג דחזו לה, כדי לסיים ולומר "ואנשים בה מעט" וזה לא ראו הם רק הוא אומר להם כך, ואע"ג שחסר זה מן הכתוב, משמע כן מדבריו.

פסוק כ'

"הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר
אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי"

רש"ר הירש:

ד"ה הלא מצער היא: כמה פעמים חוזר ומדגיש לוט כי העיר 'מצער' היא 'מצער' אינו שם תואר אלא שם עצם, לא 'קטנה' היא אלא – 'מצער'. דבר חסר ערך ונטול חשיבות, מקום שאין בו עושר או נוחיות.
מפקודת האסור "אל תבט אחריך" הבין לוט שאבדן כל רכושו הוטל עליו כענש מכוון, רק נפשו ניתנה לו. אך הוא טוען, כי בעיר זו האפשרויות לקיום כה מעטות הן, וכה דלה היא, עד שאם יורשה לו לגור בה – אחרי שנות השפע בסדום – אין כאן אלא הצלת הנפש בלבד.  

פסוק כ"ו

"וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח"

רלב"ג:

והנה כאשר זרחה השמש, בא לוט לצוער, ובהיותו שם, הוריד ה' על ידי נביאיו בדרך פלא אצל סדום ועמורה גפרית ואש בבטן הארץ ההיא בדרך שנהפכו הערים האלה וכל הככר וכל יושבי הערים וצמח האדמה, לא נשאר דבר. והנה הביטה אשת לוט מאחריו ונספית עמהם, והיתה אז הארץ ההיא כמו נציב מלח לחוזק השרפה אשר היתה שם.

חזקוני:

...ד"א ותבט אשתו מאחריו ותהי כל הארץ נציב מלח, שכן "גפרית ומלח שריפה כל ארצה" (דברים כ"ט כ"ב).

פסוק י"ז

"הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה"

פסוק כ"ו

"וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח"

אברבנאל:

...ולי נראה על דרך הפשט שהמלאכים הזהירו ללוט, לפי שהיה לו צאן ובקר כי היה רכושו רב, והודיעו שלא ימלט מכל אשר לו דבר, לכן אמרו לו בדרך עצה ונחמה: "המלט על נפשך" כי היא תהיה לך לשלל ואל תביט אחריך לנכסים ולרכוש, כי כולו נאבד, ואל תעמוד בחשבך כי מפה או מפה תציל דבר מכל אשר לך כי אין עוד תקוה בדבר הזה. ויהיה אם כן "אל תביט אחריך" שלא יחוש לבנותיו ולצאנו ולשאר נכסיו אשר נשארו שם; לא שיאסור עליו ההבטה בעיניו, כי למה יאסור לו זה? ויותר טוב היה שבעיניו יביט ובהכרת רשעים יראה (המליצה שאולה מתהלים ל"ז ל"ד)...
אשתו של לוט הביטה מאחרי לוט בעלה, כי אחרי שהוא יצא מסדום וציוה לו המלאך "המלט על נפשך, אל תבט אחריך", שלא יחוש לנכסיו ולרכושו, כמו שפרשתי, הנה היא לא עשתה כן אבל הביטה מאחריו, כלומר: התעסקה להציל הצאן והבקר ושאר נכסים, היפך מה שציוה לוט, ולכן בהיותה משתדלת על זה, לא הלכה עם בעלה, והדביקה אותה הרעה, ותהי נציב מלח כשאר העיר.

ר' נפתלי הירץ ויזל:

אמרי שפר ד"ה אל תביט אחריך: ...ולדעתי כאשר התמהמה לוט, תמהו המלאכים עליו שלא שמע לדבריהם ולא מהר להמלט, וחשדוהו שהטיל ספק בדבריהם, אבל השם הבוחן לבבות ראה כי מרחמיו על חתניו התמהמה, ואולי גם אשתו התעצלה, כי היא לא האמינה בדבר, כי היתה מבנות סדום וכאחד מחתניו, וריחם לוט על אשתו והתמהמה גם למענה; ולכן כשהוציאם ה' בדרך הלא אמר (ט"ז) "בחמלת ה' עליו", כי הוא ידע את לבבו שאיננו מחוסר אמונה, ולכן אחר שעזבוהו מחוץ לעיר אמרו לו עצה טובה: "אל תביט אחריך לראות מה יהיה בעיר, כדרך המסופק המבקש לראות מה ששמע, כי אם כה תעשה, פן תספה בחטאתך...".

ד"ה ותבט אשתו מאחריו: מתחילה סיפר המעשה שכשהלך לוט לדרכו מיד ירד גפרית ואש על סדום ועמורה, ואשתו הביטה לראות מה יהיה בעיר, כי לא האמינה בדבר. ולא הוציא המלאך אותה רק (=אלא) בחמלת ה' עליו, כי אילו הניחה בעיר היה לוט מצטער. ועתה נודע כי אין אמון בה... כי לא האמינה בה' ולכן הביטה לראות אם יקרה לסדום מה שאמר המלאך...