תלונת ישראל ונחש הנחושת

אברבנאל, מקשה:

למה זה כשנסעו מהֹר ההר קצרה נפש העם בדרך וידברו בה' ובמשה, ובזמן שהיו אוכלים, והם ואבותיהם כבר הלכו במדבר ארבעים שנה וראו כל הרעה שבאה על אבותיהם מפני התלונות אשר כאלה, ואיככה היו עתה שונים באיוולתם להיות תחת אבותיהם תרבות אנשים חטאים?

השווה בין דברי התלונות:

בעמדם על יד ים סוף:

שמות י"ד

"וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם...
מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם"

במחלוקתו של קרח טוענים דתן ואבירם:

במדבר ט"ז פסוק י"ג

"הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ"

במקומנו:

פרק כ"א פסוק ה'

"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה
לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם"

פסוק ו'

"וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים"

השווה:

בטעם הצו האלוקי של "עשה לך נחש" מקשה אברבנאל:

למה ציוה ה' למשה "עשה לך שרף ושים אותו על נס", כי מה היה התועלת בזה? אם כנגד הנחשים שלא ינשכו עוד – והנה הכתוב אומר "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" – לא שיחדלו הנחשים מנשיכתם, ואם היה לתרופת הנשוכים, יהיה הדבר זר מאוד, כי ראיית השרף יוסיף רעה על רעה בנשוך מפעולת הדימיון...

והנה אחדות מתשובות רבותינו ומפרשינו:

ראש השנה פרק ג', משנה ח':

(שמות י"ז) "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל". וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים, ואם לאו – היו נופלין.
כיוצא בדבר אתה אומר: (במדבר כ"א) "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו – היו נמוקים.

ראב"ע:

ד"ה על נס: שיהיה גבוה ויראו אותו הכל. ורבים השתבשו ואמרו, כי זאת הצורה לקבל כוח עליונים, וחלילה-חלילה, כי הדבר נעשה בציווי השם, ואין לנו לחפש למה צורת נחש, ואם לא כן – יראנו היש עץ שימתיק המים המרים?

(ועיין שמות ט"ו, כ"ב-כ"ו וגיליון בשלח תשי"ד).

אפילו הדבש לא ימתיקם, ומה טעם לשים דבלת תאנים על השחין (ועיין ישעיה ל"ח) ואין בתולדות הדבלה להסיר השחין; והאמת כי נשגבה ממנו דעת עליון.

זהר, שלח קע"ה:

והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. למה? אלא כשהיה הופך עיניו ורואה דיוקנו דנחש, מיד נפחד ומתפלל לה', ויודע שזה היה עונשו שנתחייב בו. כל זמן שהבן רואה רצועת אביו, מתיירא מפני אביו... ועל זה: "וראה אותו וחי". ראה רצועה שהייתה מלקה בו – וגרם לו זה להיגאל.

רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית):

לא באה נשיכת הנחשים אלא כדי להראות לעם שעל כל צעד ושעל אורבות לו סכנות ורק כוחו של הבורא יתברך באורח ניסי מרחיקן ריחוק רב כל-כך, שאפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. כל הנשוך הוטל עליו רק לשים כל מעייניו בדמות הנחש למען ידע ויבין – אף לאחר שחסדי הבורא הרחיקו מעליו את הנחשים – כי הסכנות מצויות תמיד ובכל יום ובכל שעה, והקב"ה שומרנו ומצילנו, ויֵחָשֵב כל רגע ורגע מרגעי חיינו בעינינו כמתנה חדשה מידו יתברך. ואין דבר העלול לשמחנו בחלקנו – אף אם דל הוא – ולהביננו את החסדים המושפעים עלינו, כמו ידיעתנו את התהום הרובצת לרגלינו כל דרך חיינו ושרחמי שמים מעלימים אותה מעינינו ומעבירים אותנו על פניה כעל כנפי נשרים. ואשרי המתבונן בנחשים השרפים הבלתי נראים אשר סביב שתו עלינו, שרק הוא יתברך משים לאל את כוחם... מכאן התרופה שכל הנשוך יזכר תמיד בנשיכת הנחש – "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי".