גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

צחוקם של אברהם ושרה

ב.

בביאור "ויכל... ויעל"

ג.

אברהם במצרים

פרשת לך לך
שנת תשכ"ז

אברהם

בראשית פרק יז

א.  צחוקם של אברהם ושרה

פסוק י"ז

"וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"

ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק, מקשה:

והיותר קשה בזה שלא הקפיד עליו ה' יתברך כמו שהקפיד על שרה ולא עוד אלא שאמר (י"ז י"ט) "וקראת את שמו יצחק" כאלו היה הצחוק דבר הגון או שום זכות, ודברי המבדילים (=תרגום אונקלוס ובעקבותיו רש"י) אינם נכנסים באזני, כי לא נראה ששינה הכתוב בסיפור דבריהם כלל, כי אם בדברי התוכחה לבד.

והנה אחדות מן התשובות שנאמרו בקושיה זו:

רש"י:

ד"ה ויפל אברהם על פניו ויצחק: זה תרגם אונקלוס לשון שמחה "וחדי" ושל שרה (י"ח י"ג) "וחייכת" לשון מחוך. למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה – וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם.

ד"ה הלבן: יש תמיהות שהן קיימות כמו (שמואל א' ג' כ"ז) "הנגלה נגליתי אל בית אביך..." (שמואל ב' ט"ו כ"ז) "הרואה אתה" – אף זו היא קיימת...

רמב"ן:

ד"ה ויצחק: תרגם אונקלוס "וחדי" וכן הדבר, כי השחוק פעם יאמר ללעג ופעם לשמחה, כמו (משלי ח' ל"א) "משחקת תבל ארצו"; (שמואל ב' ו' ה') "ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה'". ולפי דעתי שהכוונה בלשון הזה, כי כל רואה דבר נפלא באדם לטוב לו ישמח עד ימלא שחוק פיו, והוא מה שאמרה שרה (כ"א ו') "צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי" כענין (תהלים קכ"ו) "אז ימלא שחוק פינו". וכן עשה אברהם כאשר נאמר לו זה – שמח, ומילא שחוק פיו. ואמר בלבו: ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד. "הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים שנה תלד" - ולא יהיה זה לשחוק ולשמחה?! ויקצר הכתוב בתמיהה, כי היא נקשרת במה שאמר "ויצחק", וכן (בראשית ט"ז י"ג) "הגם הלום ראיתי" נקשר בראש הפסוק, כי אמרה: הגם הלום ראיתי השם, שנגלה אלי כי ראה בעניי ולא אקראנו 'אל רואי'?! וכן (שמואל א' ב') "הנגלה נגליתי אל בית אביך" קשור עם "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי" יאמר: האם בחרתי בכם שתבעטו בזבחי?? ולמה תעשו כן?
או שתהיה "הלבן מאה" כשאלה לדבר פלא, לא כדבר נמנע כמו (יחזקאל כ"ב ב') "התשפוט תשפוט את עיר הדמים", שעניינו: התרצה לשפוט אותה ולהודיעה את כל תועבותיה?!... וכן (בראשית ג') "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?" כלומר: האם עלה בדעתך לאכול מן העץ?! וכן זה: האם יעלה על הלב שלבן מאה שנה יולד ושרה בת תשעים תלד?!

ר' יצחק עראמה:

אם באנו בעקבות הראשונים להפריש בין צחוק לצחוק, אולי אמציא קצת טעם לדבריהם... אמנם לדעתי אין לדחוק בכל זה, רק שיפורשו הכתובים כפשוטן. ובדבר הזה נמצא בו (=באברהם) גם כן עליו השלום שמץ עוון ומיעוט אמונה, על דרך שאמר משה רבנו (במדבר י"א) "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם" כפי דעת המדרשים היה לו להוכיחו בפניו אלא שהיום ההוא יום בשורה הוא, לא יום תוכחה ופקודת עוון, בו ניתנה לו מצוה רבה של מילה לו ולבניו בשמחה... וכבר אירע כענין הזה ביום מתן תורה...
וכן הדבר בכאן בשוה, ולא רצה הקב"ה להעציבו בדברי תוכחות "ביום חתונתו" ושמר לו ליום שלישי למילתו יום פקודת שרה, כי גלוי לפניו, כי כמקרה הזקן גם היא יקרה לה, ודי לו אז גערה במבין במה שהוכיחה על ידו כמו שנאמר (י"ח י"ג) "ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר". ובלאו הכי (= ואילולא שרצה להוכיח גם את אברהם) למה לא יוכיחה על פניה בינו לבינה, והלא גערה בפני בעלה יותר מגונה ממה שאמרו שנזהר בחילוף הדברים מפני דרכי שלום.
... "וקראת את שמו יצחק" לזכרון שצחקת עליו להיות דבר נפלא בעיניך, וזוהי תחילת תוכחה!

1.

מדוע בעל העקדה אינו מקבל את פירוש תרגום אונקלוס ורש"י?

2.

האם הרמב"ן מסכים באחד משני פירושיו עם פירוש רש"י?

3.

הסבר את המושג "תמיהות מתקיימות".

4.

במה שונה הרמב"ן מרש"י בפירושו את שמואל א' ב' כ"ז?

5.

במה שונה תשובת בעל העקדה עקרונית מתשובותיהם של רש"י ורמב"ן? הסבר את דבריו המסומנים בקו.

6.

לשם מה מביא בעל העקדה את דברי משה בבמדבר י"א?

7.

לאיזה עניין במתן תורה מתכוון בעל העקדה?

8.

מה יענו המפרשים שאינם הולכים בענייננו בדרך העקדה לדבריו האחרונים (ביחס לקריאת שמו "יצחק")?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר