המן

פסוק ב'

"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ"

פסוק ט"ז

"הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ"

רמב"ן, פסוק ב':

ד"ה וזכרת את כל הדרך: ... וכבר פירשתיו בפרשת המן טעם "למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצוותיו אם לא", כי היה ניסיון גדול להם, שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול, לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן, אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס וירעבו אליו מאוד וכל זה עשו לשמור מצוות השם, ללכת כאשר יצוה, והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותם, אבל הביאם בניסיון הזה, כי ממנו יודע שישמרו מצוותיו לעולם.

רמב"ן, שמות ט"ז, ד':

ד"ה למען אנסנו הילך בתורתו... הוא כמו שאמר (דברים ח', ט"ז) "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעו אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך", כי ניסיון הוא להם שלא יהיה לאדם מזון ולא יראו להם עצה במדבר רק המן שלא ידעו מתחילה ולא שמעו מאבותם, וירד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא מקום להם.
ועל כך אמר להם עוד (דברים ח', ט"ז) "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעו אבותיך למען ענתך ולמען נסתך לדעת את אשר בלבבך, התשמר מצוותיו אם לא", כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב, ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו לנסותם ולהיטיב להם באחרונה שיאמינו בו לעולם.
וכבר פירשתי ענין הניסיון בפסוק (בראשית כ"ב, א') "והאלוקים נסה את אברהם".

רמב"ן, בראשית כ"ב, א':

ד"ה והאלוקים נסה את אברהם: ענין הניסיון הוא לדעתי: בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת
בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה – לא יעשה, יקרא ניסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד...

ספורנו, דברים ח', ב':

ד"ה וזכרת את כל הדרך: שנתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש שלא בדרך הטבע.

ד"ה לנסותך אם תעשה רצונו בהשיגך לחם ושמלה שלא בצער.

הכתב והקבלה:

אין טעם "אנסנו" כדי לאמת המנסה דבר מסופק, חלילה, כי בעצם המנסה יתברך אין צורך בניסיון, להוודע בירור ספק בדבר, כי הוא יודע העתידות, אבל "אנסנו" – הוא לתת שלימות הבירור (=ידיעה ברורה, ודאות) למנוסה, שיתברר לו יכולתו, אם יוכל לעמוד בנסיונו, שבכל יום ויום יהיו עיניהם תלויות למזונותיהם, אם יהיה להם ביטחון גמור בה' יתברך; וזהו "אנסנו", אביא אתכם לידי ניסיון עצמכם ויבורר לכם אם כבר הגעתם לידי מידת הביטחון הגמור אם לא; הנה הניסיון בזה להוציא במנוסה דבר מידת הביטחון מן הכוח אל הפועל, ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאוד בערכה.

רמבמ"ן, שמות ט"ו ד':

למען אנסנו: והטעם מתוך שעיניהם תלויות אלי בכל יום ויום למזונותיהם, מתוך כך ינסו וירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה' להיות תכונה בנפש.

פסוק ג'

 "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן"

חזקוני:

ד"ה ויענך: בדרך כמו שכתוב (תהלים) "ענה בדרך כחי".

ד"ה וירעיבך: שלא נתן לך מן אלא דבר יום ביומו וזהו "וירעיבך" שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
דבר אחר: וירעיבך: שאם הוריד לך מן בעוד שהיית שבע מן הצידה שהייתה בידך שהוצאת ממצרים, לא היית משגיח עליו אפילו לטועמו, שלא היית מניח לחם שהיית רגיל בו בשביל "מן" אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך – ולכן הרעיבך.

פסוק ג'

"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ"

רמב"ן:

ד"ה וטעם אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך: כי לא ידעת במן שתוכלו לחיות בו ימים רבים ולא הגיע אליכם כן בקבלה מאבותיכם.
או יאמר כי עשה עמכם החסד הגדול הזה אשר אבותיכם הקדושים לא הגיעו אליו, כי אף על פי שהלכו אחריו ככל אשר ציוה אותם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" לא הגיעה מעלתם שיפרנסם בדגן שמים, כאשר עשה לך.
וכן אמרו במדרש במדבר רבה: בזכות משה הייתם אוכלים המן, מה שלא ראו אבותיך הקדושים, שנאמר: "אשר לא ידעון אבותיך". ופירושו, כי עשה זה להודיעכם, כי הוא המחיה האדם בכל אשר יגזור – אם כן שמור מצוותיו וחיה.